בעת ההיא כל הנשים הקדושות היו סוג של בתולות שנכנסו להיריון מאצבע האלוהים (ראו תמונת השליח).
יוחנן, שעם הזמן קיבל הסמכה להטביל נוצרים חדשים, היה סוג של נס – כמו ישו.
הוא וישו היו חברי ילדות, בני אותו גיל פחות או יותר.
אבא של יוחנן עשה ברוגז עם אלוהים, כי אשתו הזדקנה לו ולא הצליחה להביא ילדים – אז הוא לא הוציא מילה מהפה כל חייו. ממש אחרי שנולד הבן יוחנן, הוא החליט לשבור שתיקה (אלוהים לא אוהב שעושים איתו ברוגז).
יוחנן וישו היו בגיל הטיפש עשרה, והיתה בינהם שיחה שנקלטה ממש במקרה כשהם ישובים על שפת הכנרת, תופסים קצת שמש ומוצצים חמציצים:
ישו: "תגיד...מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?"
יוחנן: "האמת...עוד לא חשבתי על זה, אני זורם"
ישו: "אבל צריך לחשוב, אולי זה משהו שמחייב הכנה אתה יודע.."
יוחנן: "איזה הכנה, עזוב אותך, נראה מה יתגלגל, זה לא בדיוק שיש הרבה אפשרויות"
ישו: "אני לא מוכן להתבזבז ככה ולהיות נגר כל החיים"
יוחנן: "אולי אם אני חושב על מה באמת בא לי?! אז בא לי להכין מטבלים טעימים"
ישו: "איזה מטבלים יא מעפן, קודם תלמד לטבול במים יא פחדן"
יוחנן: "אלק פחדן...אני יכול להטביל אותך במים אם אני רוצה...עכשיו"
ישו: "ניראה אותך גבר"
יוחנן: "יללה בוא, תראה איזה מטביל מוצלח אני"
הם נכנסו למים ויוחנן עשה לו מעין טקס הטבלה כזה עם חרטוטים בשפה לא מובנת וישו התרסק עליו מצחוק
ישו: "טוב טוב, עזוב נו, אתה מטביל מקצועי אחי...לך על זה"
יוחנן שראה שישו משתעשע על חשבונו, חשף אצבע מאיימת וישו, שידע קצת רקע על איך אמו נכנסה להריון, נבהל
ישו: "אל תעשה לי ככה עם האצבע שמעת?"
יוחנן: "תחשוב על זה ישו...איזה גדול...עם האצבע הזאת אני יכול להכניס כל אחת להריון"
הם יצאו מהמים והתחילו לצחוק על הרעיון, אבל בתוך תוכם הם כבר ידעו שהם מצאו את היעוד שלהם בחיים
(האמת? המבט הערמומי של יוחנן לא בא לי טוב)
