לא הרבה יודעים מה קורה בתא הוידוי. למעשה מלבד המתוודה והכומר, רק אלוהים יודע...
הנה לכם הצצה נדירה שאולי תשפוך אור על הדברים הכי סמויים שנחשפים שם.
הנזירה תרזה: "סלח לי אבי, כי טעיתי"
הכומר כריסטוב: "תבורכי בתי, מתי היה הוידוי האחרון שלך?"
תרזה: "תלוי אבי, אם לספר לשותפה לחדר כמה סודות, זה נחשב לוידוי, אז ממש היום התוודתי"
הכומר: "במה מדוובר?"
תרזה: "אבי, מזה זמן מה שאני מרגישה מזוהמת...עולים לי כל מני רעיונות לראש וקשה לי לעמוד בפיתוי"
הכומר: "ספרי בתי, אלוהים איתך"
תרזה: "אבי, קצת לא נעים לי....אבל לאחרונה אני לא מצליחה להוריד עיניים מהאח גוסטבו...נכון שהוא חתיך?...אהממ סליחה אבי..."
הכומר, די המום, התחיל להרגיש קצת קלסטרופוביה בתא שלו
הכומר: "אהמממ" הוא טיפה נבוך...מחייך..."האח גוסטבו, הוא בהחלט...אמממ...ניראה נאה"
תרזה: "אוי אבי, ידעתי שלא תכעס. אני מתביישת במה שקרה לי כשאני מסתכלת לו בעיניים"
הכומר: "כן...אני מבין...את מרגישה שאת שוקעת לתוך תחתית באר, ללא אוויר, מרגישה מחנק ויובש בגרון וכל מה שאת רוצה זה לגעת בו, להרגיש את גופו האלוהי...כן תרזה...אני מבין אותך..." הוא נאנח
תרזה: "סליחה על השאלה אבי, אבל יכול להיות שאתה....אמממ...אולי נמשך אליו..?"
הכומר: "חצופה!" הוא האדים והחל להזיע "את לא מתביישת לרמוז דברים כאלה עם השאלות שלך?"
תרזה: מחייכת לעצמה "למעשה אני לא רומזת אבי, אני שואלת ישירות..."
למחרת כל המנזר עבר מהפך. התור ללחם הקודש כבר לא היה תור, הוא הפך לשורה.
הנזירות קיבלו אישור לגעת אחת בשניה
והנזירים....הרגישו הקלה והתרוממות רוח....הקודש
