שוב חזרתי לפה כדי לנוח
כמה אפשר..?
אחרי תקופה עמוסה של הכל, הגיע הזמן לכלום
מחבקת אותו באהבה
עד
העונג
הבא:)
ישו המניאק
ההחלטה, התהליך והמסקנות הסופיותאני אוהבת שפל.
יותר מדוייק, תקופות שפל.
יש תענוג סמוי בהמתנה הזאת,
הרי בסוף הגאות תגיע.
זה בדיוק כמו שאין דבר כזה שמחר לא תזרח השמש...
כל מה שצריך, זה לדעת לשחרר.
אין צורך לפתור בעיות כשהן חמות.
אפשר גם לתת לשפל, להיות שפל...
לאחרונה הגעתי למסקנה שבעצם אנחנו אף פעם לא מממשים את הפנטזיות שלנו.
אבל אנחנו חושביים שכן, בגלל כל הדברים שקורים לנו והם הכי קרובים למה שקיים לנו בפנטזיה.
אז נגיד...
גבר שכל הזמן פינטז על סקס עם שתי נשים. רוב הסיכויים שהוא יעשה את זה, אבל עם שתי נשים שלא מזכירות אפילו, את הדמויות שכיכבו לו בפנטזיה כבר שנים...
נגיד אישה, שתמיד חלמה להיות עם כושי, ואז כשהיא תממש את הפנטזיה, פתאום היא תגלה שיש לו זין ממוצע....
אף פעם אין לנו שליטה על מה שקורה במציאות,,,להבדיל מכל פנטזיה...
לא כי....היום בנסיעה הסתכלתי על העצים שבדרך ובמהלך כל הנסיעה לא יכולתי להפסיק לחשוב, מה היה אילו נבראתי עץ.
זה בטח נשמע דפוק ויש שיגידו "מה יש לסתומה הזאת",אבל פאקינג תודה לאל שאני אישה ולא עץ!
ועוד שמתי לב, שלרוב, אולי אפילו בלי לשים לב לזה, רוב העצים נטועים בקבוצות. אבל תמיד, בכל מקום, פתאום נטוע איזה עץ ככה לבדו...
עכשיו לכו תדעו, אם זה עץ שנידו אותו, או עץ סורר שלא בא לו להיות נטוע ליד כל החבר'ה.
אני יכולה לפתח את זה לעוד מלא ענפים, אופס......:-)
אבל אעצור כאן, כי זה מתחיל להישמע מפגר.
בסוף, הוא עוד מסוגל להגיד לי "ימכורה, את כל היום מול המחשב"...
ומההתחלה, היה ניצוץ.
מהרגע הראשון שהעיניים שלנו הצטלבו, האש ניצתה. זה היה ברור לי וזה היה ברור לו.
האמת, שמאותו רגע, כבר לא יכולתי להסתכל לו בעיניים. הסתכלתי לו על האף, על המצח, על הסנטר...אבל לא בעיניים.
הרגשתי עירומה, חשופה. כאילו הוא קורא את המחשבות שלי ויודע מה אני רוצה. אז נמנעתי.
הוא חיפש את המבט שלי ואפילו לרגעים יכולתי לדמיין שאני רואה חצי חיוך כזה של "נו תגידי את מה שאת רוצה להגיד"
אני אלופה בלקרוא מצבים, אבל באותה מידה, אני גם אלופה בלכתוב תסריטים. אז למי להקשיב? לבטן? לראש?...
אז יש לי את הנישה שלי פה, כאן אף אחד לא ימצא את העיניים שלי, אף אחד לא יחייך בזווית הפה - חיוך ערמומי...(או שכן?!)
אני רוצה שתיקח אותי למקום בו מעולם לא הייתי, מקום שעדיין לא המציאו והוא יהיה רק המקום שלי.
אני רוצה שלך לא היה משהו כמוני ולי לא היה משהו כמוך. משהו אחר...
אני רוצה לעמוד מולך ולהסתכל לך בתוך העיניים כשאני עומדת בגו זקוף וחזה נפוח מגאווה, על זה שאני לא מסתירה ממך כלום!
נראה אותך מחייך עכשיו....
אבא שלי, היה הגבר הראשון והיחיד שאמא שלי ידעה עד היום...
באחת השיחות שהיתה ביננו, לפני כמה שנים, היא התקרב אלי בממתיקת סוד ואמרה: "את יודעת...לפני שבוע מישהו בעבודה פתח קובץ במחשב ועלה סרט כחול והייתי בשוק ממה שראיתי"
"מה ראית אמא?"
"היה שם שחקן עם בולבול כזהההה גדול" והיא גם מדגימה עם הידיים...
"נו..?"
"מה נו??? את מבינה שרק באותו רגע, הבנתי שיש גדלים שונים???"
אז תודה לאל, שאני דווקא גיליתי את זה בגיל יותר צעיר משלה! לא חושבת שהיה משהו בעבר שלי, שגרם לי להיות בשוק. אם נדייק, ממוצע הגודל שתמיד היה לי, נגיד שהוא גודל בינוני. היו טיפה יותר והיו טיפה פחות (גם תודה לאל שלא היה לי קטן קטן), עד שראיתי אחד שגרם לי להרגיש בדיוק מה שאמא שלי הרגישה כשראתה כזה בפעם הראשונה...
אחרי שהתעשטתי, הבנתי למה אומרים שבולבול מבשר על הסתיו.
דמיינו לכם עולם שבו, יש איסור מוחלט (לפי חוק) להמשיך קשר זוגי יותר מ 3 שנים...
שלוש שנים בהן גם בונים בית וגם הורסים אותו.
מסקרן אותי לדעת, אם זוגות היו מבזבזים את הזמן על ויכוחים ומריבות...
משמח אותי לדעת שסטטיסטית אחת לכך וכך מחזורים,סביר שניפול על בן זוג מדהים. מאלה שתמיד את אומרת "מושלם, אבל תפוס"
כל שנה ביום ההולדת שלי, אני חייבת לעשות לפחות דבר אחד שלא עשיתי עד אותו יום.
לא נשאר לי עוד הרבה זמן ובמהלך השנה, חשבתי שביום ההולדת הקרוב שלי, סופסוף ארשה לעצמי לטעום פיצה פפרוני
אבל זה כבר קרה (ולא היה לי טעים)...
אשמח לרעיונות :)
האם כשנימפומנית מתפתה לסקס עם גברים, מאחורי גבו של בן הזוג שלה...נחשב לבגידה?
הכי כייף זה ריבאונד!
שם כבר לא עושים חשבון
אין תחושות אשם
אין תחושות כשלון
פשוט אין תחושות.
בא לי ריבאונד כל הזמן