Once upon a time...
יומיים אחרי שהיתה לג'יני התגלות ונאמר לה שהיעוד שלה הוא להיות נזירה ולשרת את האלוהים, היא כבר התייצבה עם צ'ימידן מול שערי מנזר שכוח אל הממוקם אי שם בחבל יתיר...
נזירה ש"ג: "שלום לך, ברוכה הבאה"
ג'יני: "תודה...עם מי אני צריכה לדבר כדי שיבחן הצטרפות שלי למנזר?"
נזירה ש.ג: "פשוט תכנסי למשרדי ההנהלה ושם תוכלי לשוחח עם כולן"
ג'יני נכנסה ושוחחה שם עם הנזירות הנחמדות שקיבלו אותה מיד לתקופת ניסיון של חודש ימים. היא ידעה שעליה לעשות ככל יכולתה על מנת שבסופו של החודש הזה, יקבלו אותה להיות נזירה לכל דבר ועניין.
בכל בוקר, עוד לפני הזריחה, היא היתה מתעוררת ומכינה את עצמה. היתה מתקלחת, לובשת את בגדי הנזירה באימונים ויוצאת אל החצר לנקות, להשקות ולהאכיל יונים. יותר מאוחר, היתה נכנסת אל הכנסיה ומנקה שם אבק.
היה לה משעמם מאד, אבל היא ידעה שהיא חייבת לעמוד בחודש הזה כמו גדולה. ככל שהימים עברו, היא התחברה לכמה נזירות והן הפכו לחברות טובות. הן היו שם מיום היוולדן ולכן אינן בקיאות במתחולל בחוץ. היחידה שככה יצאה מהמנזר מדי פעם והכירה צורות חיים אחרות, היתה קלרה. ג'יני וקלרה היו חברות הכי טובות והחליפו בינהן חוויות.
יום אחד, מקץ 30 ימי המבחן, התקבצו כל הנזירות בחדרה של ג'יני.
אחת קשרה על עיניה בד שחור והסבירה: "עשינו לך הפתעה ג'יני יקרה" האמת? ג'יני התרגשה לאללה. מה כבר יכול להיות...הכל פה טהור וזך, רק טוב יכול לצאת מזה. פלוס כולן בנות, אז הריגוש היה ריגוש אמיתי ולא ריגוש של פחד.
נזירה אחרת, הפשיטה אותה מבגדי הנזירה באימונים והסבירה: "את בטח מתרגשת שלא תצטרכי ללבוש את שמלת היוטה הזאת יותר לעולם" כולן שם חייכו וצחקקו בהתרגשות. גם ג'יני, שוב אותו ריגוש אמיתי נטול חשש.
נזירה נוספת התקרבה, אספה את שתי ידיה של ג'יני לאחור וקשרה אותן עם סרט משי אדום והסבירה: "היום, בשם כל הקדושים, את תקבלי את הבשורה שהתקבלת למנזר, נכון שאת מתרגשת?"
ג'יני הנהנה בלהט...הלב שלה דהר בפראות וניתן היה לראות אותו פועם מחוץ לבשרה הלבן והענוג...
בעודה עומדת כך - עירומה עם ידיה קשורות ועיניה נסתרות. לפתע הרגישה לבד. כל הנזירות שתקו והתרחקו ממנה למספר רב של דקות והיא החלה לנסות ולראות דרך הבד. הביטה ימינה, הביטה שמאלה וכלום...ניסתה למלמל את שמה של קלרה וכלום - אין קול ואין עונה...היא נלחצה.
קלרה: בלחישה "קראת לי ג'יני יקרה?"
ג'יני נשמה לרווחה, הקול המוכר והאהוב עומד לצידה. לפתע היא שמעה רעשי זמזום מכל עבר וכיוונה את ראשה בחדות בין זמזום לזמזום כלא מבינה מה מתרחש. מה שהרגיע אותה, היתה האחיזה העדינה של קלרה, אשר אחזה בה והעניקה לה ביטחון.
לפתע, הזמזום נשמע מידה של קלרה, ממש קרוב אליה, קלרה הסבירה: "את שומעת את זה ג'יני?" הזמזום נשמע בסמוך לאוזנה והיא הנהנה לחיוב.
קלרה: "ברגע זה ממש, את עוברת טקס חניכה" ג'יני היתה מאושרת, משאלת ליבה מתרחשת עתה.
קלרה החלה לסרוק את גופה של ג'יני בעזרת המכשיר המזמזם, החלה בצוואר...גלשה לחזה, לפטמות, לטבור וכך הלאה...ג'יני התמסרה לתענוג ולאט לאט, התקרבו יתר הנזירות, כולן עם אותו מכשיר מענגות את כל גופה...
בסופו של הטקס, הורידה קלרה את כיסוי העיניים מעיניה של ג'יני. עיניים נוצצות ומאושרות מאלה, כבר מזמן לא ראתה. נזירה אחרת, פרמה את הקשר שעל ידיה והושיבו אותה כך על כיסא.
קלרה הגישה לה קופסא, עטופה כמתנה, עם סרט אדום "מתנה מאיתנו" אמרה.
ג'יני התרגשה וחייכה בביישנות תוך כדי שהיא פורמת את הסרט ופותחת את המתנה...
מה שהיה שם, יהיה החבר הכי טוב של ג'יני בכל שנות פעילותה במנזר.
היא קראה לו האב טוני (כדי לא לעורר חשד וזה)
