גם נסיכות יורקות

את שם בחושך יושבת בוהה
ועל רגלייך זוג דובים ועוד בובה
מלטפת,ממלמלת
שיר ערש במילים שבורות

למה את שותקת
למה את חולמת
על ימים של שמש זועקת
על עור פנייך הדוהות

מתנדנדת על כסא
פותחת פה אך הקול לא יוצא
למה את פוחדת לחיות
לבעוט לשיר עוד שיר אהוב


למה את שוברת
חלומות שכל הזמן רוצים להתגשם
למה את זועקת בקול חנוק
לזמן שנלקח ממך

שם בין נדנוד וקריסה
את מדמיינת את עצמך
כתינוקת בעריסה שנהרסה
ומחפשת בעיניים ומקווה

למה את שומרת
את סיפור חייך המהפנט
בין ידייך נשארו דובים ובובה
שאף אחד כבר לא רוצה