לפני 10 שנים. 20 באוקטובר 2014 בשעה 20:54
אחרי הכל אנחנו כאן יחד,
לא עוד פנטזיה של חלום.
עברו כבר שנתיים של שיתוף
ועדין נרגשת מגופך, משפתייך מחוכמתך ומנוכחותך.
בוחרת בך כל פעם מחדש.
בחנתי יותר מידי ומתחתי כל גבול אפשרי,
ואתה נשאר ועובר איתי את הטרוף שכבול בי.
יודעת שאין יותר לאן ללכת, מפסיקה לברוח ומקווה שלא אנסה שוב.
נרגעתי ויודעת שאין צורך לבעוט.
אחרי הכל תודה
כולי שלך .