לפני כמה זמן, ידידה טובה שלי שעובדת כגגנת ביקשה ממני עזרה, שאבוא אליה לגן ואצלם את הילדים, עבור איזה משהו שהיא רצתה להכין עם זה להורים שלהם ליום המשפחה.
בהגיעי לגן, היא בדיוק העבירה להם שיעור ואני התיישבתי לצפות מהצד, עד שתסיים ותתפנה אלי.
בנתיים, בזמן שאני יושב ומסתכל על הילדים ורואה אותם מרוכזים ומהופנטים, מקשיבים לכל מילה שלה, תהיתי לעצמי, איך היא מצליחה להשתלט ככה על כ30 ילדים, זאת נראת לי משימה ממש בלתי אפשרית.
לאחר שהיא סיימה את השיעור, היא הוציאה את הילדים להפסקה ונתנה להם לשחק בשלל המשחקים הפזורים בגן, עד שנתחיל להוציא כל פעם אחד מהם להצטלם.
ניגשתי אליה ושאלתי אותה לתומי, "איך לעזאזל את מצליחה להשתלט עליהם ככה? זאת חתיכת משימה.".
היא אמרה לי שמה שאני רואה, זה אחרי הרבה עבודה שהיא עשתה איתם.
שאלתי אותה, מה כוונתה ב'עבודה'... היא חייכה והחליטה להדגים לי.
נעמדנו בצד, כאשר הילדים משחקים להם ונהנים, הגן רועש וגועש והם בכלל לא שמים לב לקיומנו.
ואז היא ניגשה אל מתג האור וכיבתה אותו...
תוך מס' שניות, שררה דממה בגן ולאחר מס' שניות נוספות, כל הילדים קמו והתיישבו כל אחד בכיסא שלו בשקט מוחלט וכל העיניים הופנו לידידה שלי, שהם מחכים להנחיות.
וכל זה, מבלי שהיא אמרה ולו מילה אחת(!).
אפילו חיילים בצבא לא ממושמעים ככה.
אני פשוט נדהמתי מהתרגיל הזה.
רמת הציות של אותם הילדים, הייתה מיידית ואבסולוטית.
"כך... אני שולטת בהם.", היא חייכה ואמרה לי.
באותו הרגע נפל לי האסימון והבנתי למעשה, מהי בדיוק ההגדרה לשליטה בעיניי.
אני אתן הכל למען הבת זוג שלי, אדאג שתרגיש תמיד נסיכה מאושרת.
אבל ברגע ש'אלחץ על המתג'... היא תרד על 4 ותמתין להוראותיי.
ללא דחייה.
ללא תירוצים.
ללא מחשבה בכלל.
פשוט כך.
To be continued...
