אני פה

אומרים לי, אל תהיה שיפוטי.

ואני אומר מה אתם מזיינים את השכל?

אני כריש, נכון, אבל כריש אדם,

ואין בני אנוש לא שיפוטיים.

כשמישהו אומר לך את יפה תמתי, הוא שופט.

כשמישהו אומר לך את פסימית, הוא שופט.

כשמישהי מגיבה לי ב :

"אתה נחות"

"אתה זונת צומי"

"אתה לא תצליח"

"אתה כן תצליח"

"אתה שיפוטי"

היא שופטת.

אני יכול להביא עוד דוגמאות אבל זה מרגיש לי כמו כריש עצבני שנע במעגלים,

אז צאו מזה, זה בטבעכם להיות שיפוטיים.

הכלוב הוא אתר נהדר, ויש בו דברים נהדרים כמו גם תופעות מגעילות,

כמו למשל כמה מכם נתקלו בתופעה ש : אישה/כלבה/נקבה/נשמה(לטף את המיותר)

מגיבה בפוסט של אחרת מפריחה לה נשיקה, ובאדומה היא מספרת כמה היא חרה של בן אדם?

היא רק לא שוכחת לפני זה לכסות את כל המראות בבית.

אני שונא נשים,

כי אני אוהב אותן, לא יכול בלי, הן מרתקות אותי ללא הרף,

אני אוהב לאהוב אותן, אני אוהב לזיין אותן, לשוחח איתן לילה שלם, אני אוהב לקשור אותן, אני אוהב לשלוט בן,

בגלל זה אני שונא אותן,

ובראש וראשונה את אימא שלי, שהיא המקור לאהבתי לנשים, שונא אותה.

תחשבו, כמה מהר שפטתם אותי, "הכריש הפטיש" איזה כינוי אידיוטי וכו'

והעניין הוא שזה לא מפתיע, שפיטת שדה מהירה שזורה פה בכלוב  בד.נ.א.

מספיק לראות איך אתם נהנים לשסע אחד את השני בפורום, כמו כרישים רעבים,

כמה אתם נהנים כשמישהו מגיב או מפרסם משהו פרובוקטיבי, איך העיניים שלכם נוצצות,

אתם משחיזים את הסכינים ועטים על הטרף,

הציניות הפכה למסכה הכי נפוצה, זה אקמול, תפנימו, זה לא באמת יפתור לכם את הבעיות,

לא את מה שבוחש בתוככם, כי מה שבפנימיות שלכם תמיד יצוף מעלה בשלב זה או אחר,

אתם מסוגלים לחיות בשלווה עם עצמכם? עם מה שאתם? אם כן, אז הגעתם לנחלה,

בעולם הזה של עוברי דרך לרגע זה המיטב שאתם יכולים להגיע אליו,

אם לא? אז בחנו את עצמכם טוב יותר, כל התשובות נמצאות שם.

זה באמת לא משנה אם אתם מחפשים יחסי שליטה, זוגיות, זיונים, זוגיות, אהבה, זוגיות או כל דבר אחר

או זוגיות, אם זה מגיע מהנקודה החמקמקה הזו של השלמה עם מה שאני, להכיר בטוב שבכם כמו ברע

שגם נמצא שם, להכיר במה שעושה לכם את זה ללא קמצוץ של תחושת אשמה או בושה, אזי תגיעו לנחלה, כל דבר אחר רק יסובב אתכם סביב הזנב של הסערה.

ובכלל כשאתן נשות הכלוב הנאוות והגאות, כשתחדרו עמוק לפנימיותכן, ותבצעו נבירה אמיצה בגרעין

אישיותכן, ותגלו את הבלתי נמנע, שאתן חייבות לעצמכן כריש או לפחות פטיש, או  אז זכרו:

אני פה,

רק לא על המדף.