מה המילים מסמלות עבורינו?
האם אי הוצאתן, אמירה גדולה בעינינו?.
בראשית הן יוצרות תפילה,
מהללות ומבקשות שמיים.
מחכות למילות האחר,
מסמנות במגע הידיים.
בעלות משמעות הרסנית ובונה,
כמו הקוצר את שיבולי הקמה.
חותכות עמוק בבשר החי
לפעמים מילה..
מילה אחת יותר מידי.
-
אפשר להכביר בהן, או לאומרן במידה,
אך תמיד תהיה לכל אחת מהן כוונה.
לכוון דרכן בלחש או עוצמת מיתר,
מילות רפש בזויות או הילת הדר.
אפשר לשאת איתן משקל רב של גורל,
אל מרחק שקול לשאת לעולם לא יוכל.
מורידות דמעה,
מעלות חיוך שפתיים.
בלווית המון רב,
או אפילו בשניים.
תומכות בגב רצוץ,
מביאות לרגעי אהבה לצוץ.
חמימות וקרירות לעיתים,
אך נשארות איתנו עד קץ הקיצים.
-
מענגות המילים עד אובדן חושים,
נושכות הן ללא הכר עד משאירות סימנים.
מדלגות בלאט בין כוחניות ועידון,
מקיזות את דמי לכל כיוון.
ומה בשתיקה?
האם היא באמת נחוצה?
מילה ושתיקה,
שתיהן מבטאות האחת את השנייה.
האחת את תכולתה,
והשנייה בשקט שהיא מפירה.
-
ואני,
במפלט הקדוש שלי.
נאחז באותו השקט שבדמי.
כשמילותיי מסרבות להיאמר(גימגום),
עורם כל מילה שמבקשת בפי להסתתר.
עד בואך.
קבלתך.
כמו שקיבלת אותי לחיקך.
ומה שמתעצם בי כעת עמוק בפנים,
הוא מעבר לאמירתן של אותן מילים,
שיחזרו ויאמרו רק במגע ומבטים.
בעולם אפל של שפתיי החשוכות,
את ההילה של אותן מילים מוארות.
- - -
המכתב הזה אישה מיועד לך,
כי אולי קשה לי לומר בפשטות..
אני
רוצה
אותך.
-
אני כותב כאן לעצמי ולכם/ן
תאמרו את אשר על ליבכם/ן
לעיתים תנו למילים לשקוט
אך אל תתנו להן לעולם..
את הלב לכבות.
לשיר הבא העדפתי לשים שתי גירסאות.
שתיהן גרסאות אפלות, קודרות, חשוכות עם ניצוץ תקווה.. כיאה לאתר ולחלקים מחיי.
והן כל כך שונות.
האחת חזקה, כוחנית, מתכתית, מרוחקת.
והשנייה אחרת, חושנית, רכה, מזמינה, מלטפת, מעבירה זרמים של עונג ואל תתנו לי להמשיך לביטויים נוזליים...
להיות עירום ולרקוד.
תהנו