לפני 11 שנים. 30 בינואר 2013 בשעה 18:40
כשבחוץ חורף והנפש מבקשת להתכסות
כטיפות רביבים ההולמות באדמה הסופגת
כמותי. בכללותי.
כמו ילד הנושא ראשו אל על,
פותח פיו, מוציא לשון, עוצם עיניו
חווה מגע המפגיש את פניו עם דמעות עולם
מתכרבל לי בחיקי. עם דמותי המוכרת.
ורק מייחל לאותן טיפות שינוגבו על ידי מגע ידך ושפתייך
לא יקח זמן רב עד שהשמחה והשלווה תקדמנה את פניי
כי את לא עונתית כמו החורף
את עוצמתית כמו הטבע
עם משקה חם ומתוק בצד
סרט איכות שגורם לנו להתקרב
נר לוחש, ריחות נועם משיערך הרטוב
ועינייך שאינן מתירות אחיזה
מעגנות עצמן בתוכי
באינטימיות מכילה
רביבים של תקווה