את רחוקה מאחיזת נפשי
כשאת בעצם ממוקמת בתוכי
העקבות המסומנים על דרך הגיעך
סימנו כל שעל עוררות המתפתח בליבי
וזה לוקח שליטה על התנהלות חיי
קושר אותך סביבי, כספר שאת דפיו עוטפת כריכה
מרגיש בלב שלך כמו בית, שבו אני מובן רק לך
מרגיש בגופך כמו להט נעורים המשיב אותי בזמן
ואני רק משתוקק לחיות כל עוד אני חי
לא לאבדך בדרך, לערוג לשובך
לחזק קשריי הפנימיים בשלך
לפני הסופה המאיימת לנפצני לרסיסים
להניח את שפתיי על עורך הזך
כמו פלסטרים על צלקות החיים
כי את כמו הכוכבים במבט מעל
רחוקה מנצנצת וקטנה
חסרת גבולות ככח המשיכה
את גרם שמיימי בוהק במרכז היקום
דורשת מחקר מהות אישי
יקום.
קיום.
נפשך.
נפשי.
קורא לך בקול מרעיד מציאות
עצמי עינייך
הניפי ידיך לשמיים
תרגישי עירומה ומרחפת מולי
תזעקי את שמי
כי השמיים כבר מחכים
גם אני.
שתי גרסאות שאני מחובר אליהן מאד (ותסלח לי ריטה שאני מת עליה)
כל אחת בזוית שלה. במילים. בעומק החדירה פנימה.
תחדרו למקום הנכון. תאהבו.
את עצמכם, אחרים. ואמונה שבה אתם מחזיקים.
כי אלוהים גם מחכה. לכולנו.
לרגע שנחדל להתאמץ ולהעיז.