אני לפעמים מפחד מלהגשים חלומות, שלא לדבר על לגעת בהם. כי אז אני חושש שישארו לי פחות ופחות לממש.
בחיים האישיים זה בלט אצלי יותר כל השנים ורק לאחרונה זה משחרר עקבות.
בעיקר כאן.
כשאני כלוא בכלוב של זכוכית.
במשחק השתקפויות מתחלף.
לעיתים חלבי מהצד הפנימי, שלי, שלא איחשף למראות הכאוס בחוץ.
שקוף מצידו האחר, החיצוני, שיחשוף אותי במערומיי הנפשיים, ללא כסותי.
וזה משנה מבנה חזותי, בכל נגיעה, בכל פרק זמן לא קבוע ומוגדר.
והצד שלי הופך שקוף, שטח ראייה צלול וברור, פורץ לעומק ומרחבים שלא נגלו לי בעבר.
משאיר אתכם ללא יכולת חדירה אמיתית למחוזות שלי.
קוביית הזכוכית היא חזית ההגנה היחידה שלי.
עד הנגיעה הבאה. שבה אשיל את בד הסתרים.
האמת שזה אחד הדברים שמקרבים אותי להכי טוטאלי ב-BDSM
שאני מובן לאחרים כמו ספר פתוח המוחזק באמצעות ארבע ידיים, לא שתיים.
הזוג שלי ושל זו שנוכחת מולי. וזה מורכב, אני יודע... גם אתם יודעים.
ומשם הכל נפרץ. הגילוי מעמיק. נשאר. צובר נקודות זכות של אמת.
אני רוצה לעצמי דברים שהם ברורים לי, בעיקר לי. דברים שהזמן טוב להם.
אני מבטא חזק ישיר וחותך ממקום אמיתי. מינון רגשי שלא קל לטעימה בפה, בליעה, שלא לדבר על עיכול.
לכם אשמע ואקרא כמחזיק במסרים כפולים, לפעמים מפוזרים, כמעט מנותקים מהליבה.
כי כך אני מעדיף. לא להיות ברור. שתרצו לחקור אותי לעומק שטרם נחקר כפי שאני הייתי רוצה לעמוד כשאני מולכם. בוחן את הכוונות עד תום.
והילד הזה הוא אני. חוקר עולמות אמיתי המחפש לגעת בכוכבים כשרגליו על האדמה.
גבר שהחוליות שלו מסודרות במקום.
ואין דבר שיכופף אותי, לא אורגני ולא אנאורגני.
אוהב לקבל ולהכיל בתוכי את סך החוויות שלכם... הכאב, הדמעות, הנשיכות, הנשיקות, הצחוקים, פרצי האהבה, הכעסים, המילים, השירים, החיבוקים, המבטים, הלבטים, הנגיעות, החמלה, הסימונים, החדירות, המסרים, הקשירות, היניקות... להמשיך? :)
נפגע אבל נבנה.
וזה עולמי.
זה כלוב הזכוכית הפרטי שלי.
אז ברוכים הבאים.
תיכנסו.
חם בפנים.