ישנם אנשים שעדיין מפחדים ממים. אמיתי.
אני נתקל בזה לעיתים וזה מעורר בי תהיות של ממש...
מה?? להתקלח ולתת למים לשטוף אותנו כן?
ולהיות קרוב לקו המים לא?
זה תמיד מחבר אותי לזיכרונות הילדות שלי.
אני מדבר איתכם על 30 שנה ויותר...
כשהייתי בן 5. מתוק של ממש, עם אותן עיניים ירוקות מנצנצות תמימות,
שיער שטני ארוך שהחזיק מעמד עוד כמה שנים והפך כהה.
ילד שרק עתה מתחיל לבחון את הפחדים החדשים שנוצרו והתפתחו בו.
פחדים שהסתתרו עמוק בפנים ולא מצאו באמת סיבה טובה לצאת החוצה,
ואולי יותר חשוב, לאיזה כיוון ואיך.
באותה תקופה ההורים שלי, היו מקבלים דרך העבודה, חופשות הסדר במקומות ברמה גבוהה,
קיבוץ בית אורן, היה נחשב בית הבראה מהנחשבים באותה תקופה.
החליטו שעליי ללמוד לשחות. ככה זה... כילדים, האמירה שלנו לא באמת נלקחת בחשבון, או שכן... אבל לא רצו שנהיה מודעים לחשיבות שלה.
לא גיליתי התנגדות חריפה, דווקא רציתי. הרעיון קסם לי.
התמודדות ראשונה אמיתית עם הפחד.
הנופש היה שבוע ימים. הקורס חמישה.
היה לי מדריך שאמר להורים שלי, שאני יוצא מפה עם סנפיר על הגב, לא פחות...
בטח, למה לא?
גם עם קשקשים !!! והדגיגה הסקסית ממוצאים את נמו צמודה לי לזנב :)
יום ראשון ואני לא נוגע במים. בכלל.
הם שם, אני פה, וככה החיים יפים. תודה.
העומק שיתק אותי. נעמדתי רחוק.
מכווץ את אצבעות הרגליים על הדשא, מנסה להדק אחיזה,
ממש כמו ברוס ויליס בסרט מת לחיות אחד על השטיח...
הסתכלתי על זרמי המים ,יוצרים תבניות שקטות, משקרות.
לא רציתי לשים את הגוף שלי בפנים. הרגשתי לא שקט.
יום שני ואני גיבור.
נגיעה ראשונה. טנקס גוד.
הבוהן שלי נראתה שוחה ברדיוס של 5 ס"מ כמו סירה מנייר בלי מדחף וטיפה רוח.
בשביל מה שמו לי מצופים על היד? הרגשתי שקישטו אותי בחתיכת פלסטיק מנופחת?
אההה... אולי פריט אופנה? כל הנופש הייתי איתם עליי. בחדר אוכל, במיטה. הייתי אופנתי.
Trinity and Susana here I come…
יום שלישי. השפרצתי... מים.(רק מים להירגע...)
קור או חום קיצוניים הם באמת עינוי לתחושות הגוף שלי,
ככה גיליתי, כמה מהר אני מסתגל וכמה עונג זה בעצם מסב לי.
תחושת הבטחון שאחי הסב לי כשהיה לידי בבריכה, הקלה עליי במציאת רגע הגילוי.
מים עד הברך !!!
צחוקים מטורפים מתפזרים להם, מסתירים עדיין את הפחד הקיים ממגע כולל ועוטף, אבל המגע
מתחיל לטשטש לי מחשבות קיצון.
יום רביעי. הפטמות מזדקרות(רגיש מתנצל...)
עוד בוקר מוקדם של חפירה וחתירה אינטנסיביים במימי הבריכה. מחזק ככה טוב טוב את שרירי התאומים והארבע ראשי שלי...
מכות חזקות כאלה שכל הסובבים קיבלו שפריצים מעוררים
extreme facial version
פשוט נראו לי רדומים מידי, לא רציתי שיטבעו. מה ילד בן 5 צריך לשחק עם המצפון שלו?...
ההורים שלי כבר ויתרו על הרעיון שאני אתחרה בשיא של השפיץ(מרק)המשפריץ, אבל היו שמחים בחלקי שלפחות אני נהנה במים. מה טוב לילד, טוב לנו. That's the spirit.
פתאום בלי אזהרת מסע, ירדתי במדרגות המתכת לרדודים.
המים החלו עולים לי במבנה התחתי... הרגשתי הצפה בחדר המנועים הראשי. המכונאי הראשי ושני עוזריו היו כבר עמוק במים...
איזה כיף היה לי המגע עם הבטן, כל החום שהתנקז לו וקיבל תפנית חושית, היה חדש לי.
רעד תפס אותי. שילוב של הקור עם שחרור הפחד האיטי להחריד.
החזה שלי נגע במים והראש שלי קרוב לראות מה קיים בפנים. הפחד לא עוזב אותי כל כך מהר.
יום חמישי. בולע... מים(נו מה יהיה??)
היום האחרון בקורס ההזוי הזה ואני רק עומד במים. על רגליי הקטנות.
מחפש יציבות, כי הרגשתי שהמים החלו לטלטל אותי שמאלה וימינה.
כמו החיים עצמם שיכונו לבוא.
המדריך ואחי לקחו לי את היד וגררו אותי לאט בתוך מימי הלא נודע.
משהו ראשון נעלם. שקע במים.
התחלתי לראות את השתקפות הרגליים שלי מבעד לתנועות המים.
הצוואר היה שקוע והרגשתי את הקרקעית. יציבה. לא מאפשרת נפילה.
כמה שמחתי???...
כולם ראו והרגישו בזה באותה שנייה.
הידיים שלי חתכו את המים והמצופים לראשונה חוו את רטיבותה.
איזה סלב בריכה נהייתי?...
הכנסתי ראש. רגע קריטי. עצרתי נשימה.
והוצאתי. חזרתי לחיים. לנשום. גיליתי שזה אפשרי.
תנועות הידיים והרגליים הוליכו אותי מנקודה לנקודה. צובר ביטחון, מחוייך, נהנה, אורגזמה רטובה.
וכך מצאתי את עצמי ביום האחרון, שוחה ולא בוכה.
נותן לפחד בפעם הראשונה טעימה על הפייט האמיתי שעוד מחכה לו. ממני באהבה :)
גדלתי והתחזקתי מאותה נקודה. כרונולוגית ונפשית.
ולמרות שאני רגיש ופגיע לאין ערוך מהרבה "שחיינים" אחרים,
אני יודע היום לשחות באוקיינוס שהחיים יוצרים.
-
ולכל אלה שעדיין מפחדים מהקרבה למים יש לי משהו להגיד...
אם תרדו לקו החוף ותסתכלו במרחבים האינסופיים שקיימים מולכם, תוכלו כמובן לעצום עיניים ולהרגיש איך החושך והפחד חודרים ומציפים כל נקודה בגופכם. עוצרים מבעדכם להתקדם.
אבל אם תפקחו אותם, תשכילו להיות חלק בלתי נפרד מהחופש המוחלט.
תרצו לגעת. לחקור את מה שקיים ומה שטרם. לא הייתם רוצים?
כי כמה שמפחיד להיכנס עם כל הראש למים, תוכלו לחזות במראות ובחיים אחרים שטרם ידעתם.
אלמוגים, שוניות, פניניות, מעגני חיים, צבעים ולא פחות חשוב... תוכלו לקבל לעצמכם שקט אמיתי.
הרחק מכל הבאלגן, מהחול היוקד, הארטיק לימון, שוקו שוקו-שוקו בננה, והאני הולך...
אולי תבלעו מים. ממש כמוני. בהרבה הזדמנויות.
אבל תעשו צעד אמיץ.
שתאפשרו לנפש שלכם לתוך העומק, עמוק להציץ.
אז בואו תקפצו למים.
ותעשו שפריץ :)
