יום כיפור שלי עומד כיום בניגוד לערכי היהדות הנהוגים, אך עם זאת הוא "נחגג" בשקט, בצנעה ובכבוד לסובביי. החג תמיד מזכיר לי שבילדותי ובגרותי עד הצבא, ספגתי את הנוכחות של סבתא ובעיקר סבא. אני חב להם המון בהתפתחות האישית והערכית שלי. אחרי בית הספר הייתי מגיע אליהם ישר, אוכל ממטעמיהם(סבא היה טבח ראשי בצריפין), מכין שיעורים, צופה בטלוויזיה ונשאר עד שהורי היו באים, כך שהלכה למעשה התחנכתי על ברכם וקיבלתי את ברכתם לעצמאות. הוריי היו ברקע :).
לאחר מות סבתי בגיל 9, נהגתי להעביר את ימי כיפור עם סבי בביתו, מהארוחה המפסקת, ההליכה לבית הכנסת, התפילות, החיבור הטהור לעצמי, לאותה התכנסות והתבוננות פנימה, ללא היסח הדעת, העינוי הגופני והנפשי הראשוני והמתמשך שחוויתי, ובעיקר לגילוי יכולות הנתינה וההתמסרות שלי לאדם משמעותי בדמותו. בשנותיו האחרונות גרתי וסעדתי אותו, ואלה היו שנים מהנפלאות בחיי. כותב כאן את המילים ודומע... דמעות מזוקקות בזכרונות.
הוא ממש חסר לי !!!
מאז התפתחתי, התגבשתי, התלבטתי, כמעט התחתנתי, טיילתי, וחקרתי את מקורות ההנאה והסבל שלי.
ב-2012 גיליתי את נפלאות הכלוב.
נחשף לו חפיר יצרים עתיק וקדום. זו היתה שעתה של תקופת שחרור וגילוי עצמי שחוויתי בזכותו.
זכורים לי במיוחד שני אירועים שחוויתי בכיפור. האחד דייט מיוחד עם שולטת מהאתר. לידת הפוסט הראשונה שלי בבלוג. ערב כיפור אנחנו והים התיכון. הגלים ושובר החטאים. היו שם חיבורי מילים מענגים מהולים בשתיקות מבושמות, הטוהר העליון שלה וקדושת המעמד מול עיניה בוצעות היצרים והתשוקות, ואז היעלמות... פספוס ממש אמיתי לחיים.
אירוע שני של ערב כיפור, היה עם מתחלפת גרושה מהדרום. חוויה שגרמה לי להרהר עד כמה מאזן הטוהר הערכי עליו גדלתי, יכולים להתערער בשל חטא אחד ארוך, העולה על כל החטאים הקטנים שלפניו...
חטא שלא השאיר חור אחד פנוי ויבש אצל שנינו.
מגרש המשחקים הפרטי ביריד החרמנות הפתוח רק לנו. מתקן אחר מתקן, התקן אחר התקן.
כמה אהבתי את ארגז הצעצועים שלה. כמו ילד שמקבל לגו חדש... הרכבתי ופירקתי, הורכבתי ופורקתי.
חטא שהכריח אותי לעשות כביסה לסדינים הספוגים בשטף הפרשות החיים. ז(ג)מירות החג.
כל נקבוב בעורה הוברק בלשוני פוסע במעלה ירכיה, מתכונן ללינת לילה במערת נטיפיה, חוצה מדבריות ביטנה והררי שדיה הזקורים אל תהום גרונה.
מתכנסת באחוריי עד זעזוע. נעה מעדינות לעוצמה מתגברת, להחזיק בי הכי עמוק. הזין מזדקר לו בכל פעימת אהבה שלה. גוערת מעליי כשידיה כופתות את ידיי וישבני מורם בעונג. היפוך תפקידים מרטיט, כשהזין שלי חוקר את כבשני תשוקתה. נרדמים מחובקים אור בוקר כיפור. שלוות קודש.
לעיתים מרגיש לי שמחסן החטאים הפרטי שלי, מתרוקן ביום ומתמלא בלילה.
בא לי לחוות פרק ארוך של חוויות והגשמה לבבית עם דיירת חדשה שתאחסן את חטאיה בצמוד אליי... רצוי בעלת נפש "חוטאת" כמוני אולי אפילו שסועה הדורשת תיקון. ארגז הכלים איתי. גם כיפור כבר פה.
הצצה לתוכי. היום הקדוש שלי.
