לפני 17 שנים. 4 בפברואר 2007 בשעה 17:14
אז ככה לפני כמה ימים פירסמתי
שקיבלתי בהשאלה מחבר שיפחה
לסשן חד פעמי ושהיה מעניין ומיוחד ואפילו מפחיד
אז הוא הסכים שאפרסם את מה שהיה
והשיפחה תמצתה את הדברים בפניכם
כי זה היה ארוך מדי בשבילי לכתוב הכל
אז הנה הדברים מהצד שלה.
תהנו
אני
המשימה הושלמה.
אודה לך אם תפרסם את זה כמו שכתבתי.
אני הזמנית
שימרי נפשך שפחה, מאדונך
שבועיים מאוד מבולבלים עברו עלי. המאסטר החליט ללמד את שפחתו היכן מקומה. בכל ערב חיכתה הודעה עם משימות ליום הבא.
כהרגלי בערב בודקת את המשימה ,בלב נרגש פותחת ההודעה ,"מחר ימתין לך חבר ואדון במקום ובשעה הקבועים, תפנקי אותו, אני חולה ולא אגיע. שפחה זיכרי את מקומך, גבולות ניתנו, מילת בטחון תמסר בעת המפגש". קוראת ולא מאמינה למראה עיניי ,השמיים כאילו נפלו באותו רגע, מה הולך פה? משורה לשורה מרגישה את הדקירות בבטן כמו מאה סכינים. קוראת שוב ושוב. הדמעות כבר נקוו בקצה העין מסרבת לקלוט את המסר. המאסטר שולח/מוסר/נותן/משאיל אותי למישהו אחר, לא מוכר לי, מרגישה את הראש מסתחרר עלי. סוגרת המחשב והולכת לנוח קצת. כמובן שלא מצליחה להוציא את זה מהראש. למה????. מדוע???
האם איכזבתי?האם הוא לא רוצה בי יותר ? לא מצליחה להרגע, בוכה מתחת לשמיכה כדי שלא ישמעו.
הרבה מחשבות, שאלות ותשובות כרגע אין. שולחת למאסטר הודעה – שרוצה לשוחח איתו.
בבוקר ממתינה לי הודעה – נדבר אחרי. אוקיי.
מתחילה בהכנות , מתקלחת, מורחת קרם גוף ריחני, בושם, תחתון תחרה שחור, חצאית צמודה, גבריוני תחרה שחורים , מגפיים.
בלב כבד יוצאת מהבית לכיוון העבודה. בפנים חיוורות נכנסת לעבודה ,חברה שואלת האם קרה משהו? אני עונה לא, הכל רגיל, תודה לאל. אבל בלב פנימה , מלחמה, לא יכולה לשבת,לעמוד, לאכול כלום, מרגישה קוצים, מחשבות קשות , מטרידות מטריפות אותי. מרחפת, מחכה שתגיע כבר השעה היעודה.
מתארגנת במהירות לפני שיוצאת לכיוון, בודקת שאני לבושה בהתאם לבקשתו של המאסטר.מקווה שאני לא נראית לחוצה מדי.
שימרי נפשך שפחה, מאדונך מקולו המלטף
מגיעה למקום, לחוצה פחד, לידי עוצר ג'יפ ,גדול, כהה. מביטה פנימה לראות הפנים, נכנסת אומרת שלום, שלום, גבר בשנות הארבעים, פנים מחייכות, נראה טוב, נחמד, כמוסכם, מורידה התחתון ומוסרת לאדון. מתחילים לדבר , שאלות ותשובות. מבהירים גבולות, רגישויות, מה מותר מה אסור.
נוסעים למקום מוכר , נכנסים , אני במבוכה לא יודעת מה לעשות, איפה לשים עצמי, הוא מרגיש ,מנסה להרגיע ,מדליק טלויזיה, מוסיקה ברקע, בואי תרקדי קצת , תשתחררי, יהיה בסדר , מרגישה שעוד רגע הדמעות פורצות,חונקת אותן. מסירה לאט את הבגדים, בהתחלה החולצה, החצאית ,גופיה קטנה (קרר,חורף) חזיה יורדת גם, נשארת עם ירכוני תחרה , מבקש שאתקרב , הוא יושב על המיטה הגדולה, מהססת קצת, מתקרבת, ידיו מלטפות אותי , אההה את נעימה מאוד, בואי אל תפחדי לא אוכל אותך , לאט מושיטה ידיים, מחבקת אותו מנסה להסדיר נשימה ,לא להיות במבוכה. מתחיל לצבוט , לטייל לאורך הגוף בחזה, בפטמות, מצליף בידיו בישבן החטוב , המוצק והלבן. לאט לאט ידיו יורדות למטה, מפסקות ,נכנסות קצת, מגששות ,חלק ונעים שם. אצבע אחת נכנסת ועוד אחת יותר עמוק אוחחחחחח מתחילה להרגיש את הפיצוצים באים, נושמת בכבדות מדי פעם מצליף בישבן או צובט בפטמה חזק. הנה זה בא האורגזמה הראשונה, תאונני כלבה תאונני, ואני מאוננת , שיניים נושכות בצוואר בגב יורדות למטה אני נטרפת מרגישה שעומדת לגמור שוב מבקשת רשות ,מקבלת,גומרת אווווווווווווו תאונני כלבה, פתאום נזכר במשהו , רגע, שומעת קרקוש של מתכת (מזה יכול להיות??) מרגישה משהו קר מונח על צווארי , קולר, תראי איזה קולר יפה (באמת יפה) עם לבן ממתכת במרכז ופעמון . הבטן התהפכה לי שוב, הגוש בגרון כמעט חנק אותי, כבר לא יכולה להתאפק רוצה להשתין אבל מה לעשות שהאיש בשלו, צובט,מצליף, נושך, מושך ואני צועקת גונחת רועדת , תהיי בשקט, (לא רוצה) בודק שהחלונות סגורים בפעם השלישית, מציץ החוצה שלא באים לבדוק מה קרה. אדון אני מבקשת להשתין אפשר? אוקיי ,מוליך אותי על ארבע ,כשאני אוחזת בשרביט שלו , על רצפה קרה, עירומה, כל פסיעה מכאיבה בברכיים, הדמעות יוצאות בשקט שוב, מגיעים לדלת ואז לא יכולתי יותר, השמיים נפלו עלי פתאום, כל ההשפלה הזאת , הפכה לי את הנשמה , בפתח האמבטיה , הגוף קרס ,התפרצתי ,צרחתי, בכיתי, נשמתי זעקה מתוכי, כל הגוף רעד, השתוללתי, מנסה להחזיק אותי ואני " אל תגע בי, רוצה את המאסטר שלי , לא יודעת מי אתה, לא רוצה אותך, איפה המאסטר שלי", הוא החוויר, נהיה לבן, כמעט חטף התקף לב, הצעקות נמשכו זמן מה, לא ידע מה לעשות, רץ לחלון לסגור , די אל תצעקי, תרגעי ,אני אתקשר אליו, בואי נדבר איתו. די שלא ישמעו את הצעקות. זה בסדר, אני לא הולך להיות האדון שלך, זה רק זמני ,תרגעי, בואי שתי מים, שותה, נרגעת , מרימה הראש, ממש לא נעים לי כל המצב, עוזר לי לקום מהרצפה ,מוביל אותי למיטה, לנוח קצת, מתנצלת על מה שהיה, לא התכוונתי להתפרץ עליך ככה, אתה בסדר גמור, הוא מסביר את מהלך העיניינים ולאט לאט דברים מתבהרים, אוווויש רציתי שהאדמה תבלע אותי ממבוכה, הבנתי שלא הכל היה ידוע לי, המאסטר החליט מסיבותיו הוא ,לא פירש, לא הסביר.
נרגעים , צוחקים, מבטיחה אדון שיהיה בסדר, אוקיי שפחה, בואי נראה איך את עומדת בזה, ממשיכים בסשן, נכנסים למקלחת , מסבנת אותו טוב טוב בכל הגוף , כשמגיעה לישבן מכניסה אצבעות לחריץ ומלטפת אותו , שומעת את גניחותיו אוחחחח זה טוב , מסובב אותי, מרגישה את הידיים שלו על הישבן, מנסות לפלוש לפי הטבעת, הוא נצמד אלי , קרוב קרוב, מנסה להכנס , מתרחקת טיפה, הוא הבין את הרמז (גבול) יוצאים מתנגבים , בואי תענגי אותי , על המיטה הגדולה מלטפת אותו ברכות, מלקקת אותו, מהצוואר ,בגב, יורדת לישבן ,עד כפות הרגליים, הוא מסתובב ואני ממשיכה בליקוק ארוך ונעים, מגיעה לביצים,מרגישה את נשימותיו עולות ויורדות , רוצה להמשיך למצוץ, לענג אותו אבל לא מרשה ,רק את הביצים את עדיין לא מוכנה לזה. יורדת לירכיים מלטפת עם לשון ארוכה, רטובה, עד האצבעות, יונקת אצבע אצבע עוברת לרגל השניה ואז שוב עולה למעלה לביצים עכשו את יכולה להכנס אותו לפה.
מכניסה לפה את השרביט שלו, מוצצת, יונקת, טורפת כאילו מכירה אותו מזמן, הוא גונח , עוד עוד, מכניס אותו יותר עמוק , עכשו שפחה לא לפספס אפילו טיפה, מרגישה את הנוזל החם עמוק בגרון, הוא גומררררררר , בולעת ,מלקקת את הכל , משאירה את המקום נקי. מתנצלת בפעם המיליון על מה שארע קודם. הוא נחמד כזה , זה בסדר, העיקר שאת רגועה עכשו. מתלבשים ויוצאים מהמקום.
אחרית דבר –
אדונים/שולטים/מאסטרים/דומים בשם עצמם לא מומלץ לפני הכנה, בהירות והמון תקשורת תומכת של הסאבית .
שימרי נפשך שפחה, מאדונך
(הכתוב מילה במילה מה שרשמה השיפחה לבקשתה.)
אני
