סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

סתם כל מיני שטויות שיש בראש

אהבה אמיתית היא לצעוד יחד

אל עבר האופק בלי כל פחד.

לטפס על הרים, לעבור גאיות,

אמיצים ככל שאפשר להיות.

לעבור מכשולים וקשיים מכל צד

והלאה ללכת, יד ביד.

לטבוע בדמעות, ליפול לעומקים,

ואחד את השני למשוך ולהקים.

למעוד- ולתמוך, לאחוז, לחבק,

לדעת להעריך, וגם לחזק.

העיקר להמשיך ולא להיות לבד,

כי שניים שאוהבים-הם שניים שהם אחד..
לפני 16 שנים. 14 בינואר 2008 בשעה 14:50

זר התמקם בביתנו



אין לי מושג איך העניין הזה התחיל. אבל, זה עשוי להתאים לכל אחד

ואחת מאתנו... משהו שממש כדאי לחשוב עליו.

כמה שנים אחרי שנולדתי, אבי פגש זר ברחוב, מישהו שהיה חדש

בעיר הקטנה שלנו. כבר מההתחלה אבי היה מוקסם מה"חדש"

המקסים הזה ועד מהרה הזמין אותו לחיות יחד עם משפחתנו. הזר

נקלט אצלנו במהירות ובקלות והיה עמנו מאז.

ככל שגדלתי, מעולם לא הרהרתי בדבר מקומו של הזר במשפחתנו.

במחשבתי הצעירה, הייתה לו פינה מיוחדת משלו. הורי היו מדריכים

מעולים: אמי לימדה אותי להבחין בין טוב לרע, ואבי לימד אותי לציית.

אבל הזר... הוא היה מספר סיפורים. הוא היה מרתק אותנו למשך

שעות, בסיפורי הרפתקאות, מסתורין וצחוק.

אם רציתי לדעת משהו בתחום הפוליטיקה, ההיסטוריה או המדע,

הוא תמיד ידע את התשובות בקשר לעבר, הבין את ההווה ונראה

שאף היה מסוגל לצפות את העתיד! הוא לקח את המשפחה למשחק

הליגה החשוב. הוא גרם לי לצחוק, ולפעמים לבכות. הזר לא הפסיק

לדבר, אבל נראה שלאבא זה לא היה אכפת.

לפעמים הייתה אמא קמה לה בשקט, כאשר כולנו משתיקים זה את

זה, כדי שנוכל לשמוע את מה שהזר אומר, והיא הייתה פורשת

למטבח, בשביל השקט. (אני תוהה, עכשיו, האם לא התפללה שהזר ייעלם?).

אבא הנהיג את ביתנו בעזרת כללים מוסריים, אבל הזר מעולם לא

חש מחויב לכבד כללים אלה. ניבול פה, למשל, היה אסור בביתנו...

והכלל הזה חל עלינו, על ידידינו ועל כל מי שביקר בביתנו. אך לא על

האורח הוותיק שלנו. לעתים קרובות, היה פולט מלים גסות, אשר

צרבו את אוזני ואשר גרמו לאבי להתפתל ולאמי להסמיק.

אבי לא הרשה לנו שימוש חופשי באלכוהול. אבל הזר עודד אותנו

לנסות זאת על בסיס קבוע. הוא הציג את הסיגריות כמשהו "סבבה",

סיגרים כ"גבריים" ומקטרות כ"מכובדות". הוא דיבר בחופשיות (יתר

על המידה) אודות מין. הערותיו היו לעתים בוטות, לעתים מציעות,

ובדרך כלל מביכות.

אני יודע עכשיו כי תפישותיי המוקדמות לגבי יחסי ידידות היו

מושפעות במידה רבה על ידי הזר. פעם אחר פעם הוא התנגד

לערכים של הורי, אך מעולם לא ננזף... ומעולם לא נתבקש לעזוב.

יותר מחמישים שנה חלפו מאז התמקם הזר אצלנו. הוא התמזג עמנו

והוא כבר מזמן לא מקסים כפי שהיה בהתחלה. ברם, אם הייתם

יכולים להיכנס למאורה של הורי היום, אתם ודאי תמצאו שם גם את

הזר כשהוא יושב לו בפינתו, מחכה שמישהו יאזין לדבריו ויראה את

מה שיש לו להציג. השם שלו?

אנו קוראים לו - " טלוויזיה ".

היום יש לזר גם אישה... אנו קוראים לה -" מחשב ".



להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י