צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

סתם כל מיני שטויות שיש בראש

אהבה אמיתית היא לצעוד יחד

אל עבר האופק בלי כל פחד.

לטפס על הרים, לעבור גאיות,

אמיצים ככל שאפשר להיות.

לעבור מכשולים וקשיים מכל צד

והלאה ללכת, יד ביד.

לטבוע בדמעות, ליפול לעומקים,

ואחד את השני למשוך ולהקים.

למעוד- ולתמוך, לאחוז, לחבק,

לדעת להעריך, וגם לחזק.

העיקר להמשיך ולא להיות לבד,

כי שניים שאוהבים-הם שניים שהם אחד..
לפני 17 שנים. 28 במרץ 2007 בשעה 13:27

הייתי בטוח שמשבר גיל הארבעים פסח עלי
אבל מסתבר שהוא הגיע בצורה שונה
כדורגל
משום מה החלטתי עכשיו אחרי גיל 40
לפתח קריירה של שחקן כדורגל
מקימים קבוצה של הליגה למקומות עבודה
וקדימה יוצאים לדרך
כמובן שהשרירים נתפסים
ואחרי כל משחק או אימון לא מצליחים לזוז
אבל עכשיו התחילו המכות הכואבות
לפני חודש וחצי נפילה על עצם הזנב
שבועיים כאבים מרגיזים שם
ואתמול סלטה באוויר על היד
וכמובן נקע בשורש כף היד
הכל נפוח וכאבי תופת
ואפילו שאנחנו מקום ראשון בטבלה
לא מנחם או מרגיע את הכאב
אז זהו המשבר שלי של גיל הארבעים.
אשמח לשמוע על המשברים שלכם
אני

ג'ולי​(לא בעסק) - עברתי אותו בגיל 24.

למשך יום שלם.

הייתי בדיכאון קיומי.

וזהו.
לפני 17 שנים
auditioner​(שולטת) - מוזר..גם אתה חבול ופצוע?
גם אני.
לפני 17 שנים
דלפי דולפת - מציעה כתף מרופדת לספיגת הדמעות
לפני 17 שנים
Whip​(שולט) - מציע להתמקד בסוגי ספורט פחות מסוכנים
דוקים
קלפים
קליעה למטרה עם חצים
משהו שלא מעמיס את הגוף...
אחרי שנים של בטלה, פתאום ככה להתחיל לרוץ? בגילנו כבר לא בריא!
(ממממ....זה רעיון....כדורגל עם קטנועים. למה לרוץ, למה?)
לפני 17 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י