שושן ויש בו קוץ

רגל אחת שלי כבר דורכת על מרצפות הבטון בעיר שאינה נמה.
עיניי כבר רואות את הטרמינל, הו טרמינל, איי לאב יו טרמינל בלה מייה.
אוזן אחת כבר עירנית להמולת הרחובות הרבועים, מגוון הצבעים וההשתייכויות הגזעיות
בכלוב הזהב הזה.
אפשר לנהוג ברכב חלומותיך במקום הזה, לגור בוילת פאר, ללבוש את לורן וג'ייקובס וורסאצ'ה, אבל את היצירתיות והאופי הישראלי, החם והטמפרמנטי, תשאיר פה בקופסה לפני שאתה נכנס בשעריה. אין שם מקום לאנשים כמונו, שיודעים מה אמיתי ומתעסקים במהות. בטלוס, בתכ'לס.
אולי החוף המערבי ישנה את דעתי.