שושן ויש בו קוץ

ידיעה שהתקבלה זה השבוע.
הבחור קיבל פרוייקט. הפרוייקט הוא בארה"ב. משך הפרוייקט הוא שישה חודשים, מבחינת תכנון ראשוני, כאשר שום דבר לא בטוח עדיין ויכול להיות שיתארך או יתקצר.
הנסיעה היא בינואר.
הלב שלי מתכווץ כל יום קצת. זה נהדר, המנגנון הזה. אם את לא מצליחה להפסיק לאהוב אותו, הלב שלך יעשה זאת עבורך- הוא יבנה לך חומות מקלקר, כשאלו ייפרצו יחזק אותן בקורות עץ, כשאלו יתמוטטו יצוק מלט. ריבים מטופשים שכל מטרתם היא לגרום לי להרגיש שלא אעזוב את אהבת חיי אלא סתם עוד גבר שממילא לא התאים לי. פחות ופחות מעוניינת לראות אותו (על מי אני עובדת, אני מתה לראותו אך זה הרסני אז אני מקציבה מנה זעומה של שעות לנישוקים מידי שבוע).
שבת הזו מוקדשת ללימודים לקראת ראיון, לכן קל לי לנפנף אותו בתירוץ שהקריירה שלי חשובה לי וכיוב' אבל בעצם, אני פשוט לא רוצה לבוא איתו במגע. לתת לו את הסיפוק הזה, למלא עבורו את הזמן שממילא היה מעביר ברביצה ושעמום. הוא בחר להקריב את יום שישי אצל חברים שלו בכפר. אני בוחרת להקריב את מערכת היחסים הזו כולה, ואולי לאו, מה שבטוח קל יותר לתעב מאשר לאהוב ולפשר. אני לא מסוגלת בכלל לפשרות. המילה "פשרה", פ.ש.ר, האם מקורה במושג "פושר", או שמא "פשר"? אני מהמרת על פושר, כמו מים, כמו מאכלים פרווה, כמו שגרה, כמו שעמום. כמו דבר שהמערכת שלי לא מסוגלת להתמודד איתו.