שושן ויש בו קוץ

כל כך רע לי כעת. החרדה מפני ההריון, יום הכיפורים הארור הזה ללא בן הזוג, וכמובן ריב נוסף. איך, הו איך אפשר ללא ריב נוסף. שיתפתי אותי בכאב שעבר עליי ביומיים האחרונים, סיפרתי לו על חלום שחלמתי הלילה ובו הוא נטש אותי במסיבה. התעוררתי מהחלום בתחושה של כאב כה עמוק שכל היום לא עזבה אותי. לאחר שסיפרתי לו, אמרתי שאני לא מסוגלת לעבור עוד חג כזה לבד, ובוודאי שלא כעת עם הסיפור הזה שקורה לי בבטן. ביקשתי שיישאר בסוכות איתי.
הוא שתק, ורק כשלחצתי אותו לקיר אמר שיחשוב על זה ויחזיר לי תשובה.
התפוצצתי. מה באמת?! בשביל מה יש לי בן זוג אם לא בשביל שיישאר איתי ברגעים קשים, ואפילו אם הרגעים הופכים קלים יותר, ואני עדיין צריכה אותו איתי, מדוע שיעזוב?
ובמקום להבין אותי, במקום לרכך ולנחם, הוא תקף אותי על שאני חונקת אותו, שהוא מפחד שכל פעם שהוא יאלץ להיעדר ליום יומיים אני אגיב כך, ועוד מטעמים. וכמובן, הזכיר מספר מקרים בעבר הלא רחוק בהם הגבתי בצורה דומה.
אז יש לי חרדת נטישה.
אז אני מאד נידית.
אבל עכשיו?! למה אתה עושה לי את זה עכשיו, כשהמצב כל כך עגום ומפחיד, וכל היום עובר עליי בבכי?
מה לי ולמערכת היחסים הנוראית הזו, מה?!
אלוהים כל כך רע לי עכשיו.