לפני 12 שנים. 21 בפברואר 2012 בשעה 11:30
האם אי פעם אצליח שלא לבכות ממחשבה עליך?
האם אצליח לדבר על הקשר שלנו, מבלי לחוש בגאות בבית החזה שלי, בתחושת החנק במורד גרוני?
האם אי פעם ייפתר הכאב הזה שמעיק עליי בלילות ומביא אותי לחלום באובססיביות על ריטוש אבריך והשפלתך בפני קהל עוברי אורח, על מצבי אקסטזה בהם אני צועקת עליך את כעסי האדיר, תחושת הבוז שנחלתי ממך, המיתות הקטנות של ליבי בכל יום הולדת וחג.
האם תחושת ההחמצה הזו תיעלם?
גם הילדה הזאת, ספק רעה, צריכה את אבא שלה. אפילו שהוא לא מושלם, אפילו שהוא מניאק לפעמים. אפילו שהוא קמצן ומעדיף את ילדיו האחרים. אפילו שהתרבות שספג וניסה להעביר לה סותרת את התרבות אליה היא מתחברת, בה היא מרגישה בנוח. אפילו שהוא מתנהג לפעמים כמו הילד שלה. אפילו שכבר שלוש שנים לא הרים אליה טלפון. אפילו.
כל ילדה צריכה את אבא שלה, והילדה הזאת אינה שונה מכולן.
