אל אדונך תשוקתך ,,,,

מהו תפקידו של העונש במערכת הזוגית של הבדסמ? 
מה מהווה העונש עבור האדון, ומה מהווה העונש עבור השפחה? 
כיצד נבחן העונש מנקודת המבט השונה של כל אחד מהם ומה הצרכים שהוא ממלא 
אצל כל כל אחד מהצדדים ? 
האדון השולט מצד אחד והשפחה הנשלטת מן העבר השני.

יחסי הבדסמ בשונה מיחסים זוגיים רגילים מכילים את מרכיב העונש. 
יכולתו של האדון להעניש בעונש מנטאלי נפשי, וגם יכולתו להעניש באופן פיזי גופני את שפחתו.

עונש מנטאלי יכול להיות למשל הוראה למכתב סליחה, מכתב חרטה, 
פירסום הודעת סליחה כזו או אחרת בפורומים שתראה לא רק את סליחתה של השפחה 
כלפי אדונה אלא גם את בושתה כלפי הקהילה. 
הטעות שעשתה יכולה להיות מוצגת גם בכיכר העיר הוירטואלית ושם עליה להענש, 
משהו בחזקת : העונש לא חייב רק להתבצע אלא הוא גם חייב להראות לעיני כל. 
בכך מושגת מטרה כפולה, גם עצם העונש עצמו וגם חשיפת ערוותה של השפחה 
מול עיני כל. אם השפחה מוכרת, הרי שיש בחשיפה אלמנט לא קטן של השפלה, 
הכל כאמור תלוי בעוצמת החשיפה הנדרשת ובעוצמת הכיתוב.

עונש מנטאלי חזק מאין כמוהו הינו התעלמות מהשפחה. 
ההתעלמות יכולה לארוך דקות בתוך שיחה מתמשכת, כאילו נטישה תוך כדי מחאה,
ההתעלמות יכולה להיות במסגרת של יום או ימים, ואז היא כואבת וקשה, דרך אגב
הקושי הינו גם לאדון המעניש עקב התרחקותו ממנה והחוסר הנוצר גם אצלו בעקבות זאת.
התעלמות של מעבר לכך היא כבר עונש כבד ביותר, שיש לו משמעויות מרחיקות לכת.

עונש גופני בא בדרך כלל בסשן הקרוב. 
הצלפת השפחה על התחת באופן מוגבר ותוך גרימת כאב שיביא אותה אף לעומק נפשי נוסף, 
בכי ומחשבה על הטעות, המשגה שעשתה.
עונש גופני יכול לבוא גם בפומבי במסגרת הקהילה, אם כך מחליט המאסטר. 
החלטת המאסטר במקרים אלה היא סופית, אסור לשפחה לסרב ולו סירוב קל, 
היא חייבת לבצע בשקט ובמסירות מוחלטת וללא מחשבה שנייה את הוראת אדונה 
ותהא אשר תהא (מותנה בגבולות) .

אדון חכם יכוון את העונש למידת הסבירות הראויה, כמובן שגבולות נבחנים כאן, 
לא רק מצד האדון אל שפחתו אלא גם מצד השפחה כלפי אדונה.
הגזמה או עונש גופני לא סביר במידה מוגזמת ראוי שתבחן במסגרת נושא הגבולות 
שבין האדון לשפחתו. לא רצוי שהשפחה תסרב. 
הדבר מעמיד את האדון באור של חוסר שליטה, הרי היא בחרה בו ונתנה בו את 
אמונה והחלטותיו צריכות להיו מקובלות עליה, יחד עם זאת, מידת האיזון צריכה להישמר.

במסגרת הקהילה ובפומבי, הצלפה על התחת ללא הורדת בגדים הינה עונש גופני 
מקומי ראוי, סטירות לחי במידת הנדרש, חשיפת שדיים, 
הורדת השפחה לרצפה מול אדונה, נשיקת ידו של האדון בכניעה ובהרכנת ראש, 
ודברים דומים אחרים.

משמעות העונש עבור השפחה
מה מהווה העונש עבור השפחה ?

ראשית ולפני הכל מכוון העונש להענשה. 
עשתה טעות - מגיע לה עונש. ברור ומובן. מה מעבר לכך ?

רצונה של השפחה הוא ביחודיות מצד אדונה. 
לדעת שהיא בראש מעייניו, בפיסגת המחשבות שלו ובראשו תמיד. 
היא רוצה לדעת, היא צריכה להיות בטוחה שאדונה חושב עליה, שם לב להתנהגותה, 
הן שלילית הן חיובית, קיצורו של עניין היא צריכה להרגיש שהוא שולט בה. 
זו מהות היחסים. הוא שולט היא חייבת להרגיש נשלטת.

למען מטרה זו חייבת השפחה להרגיש כי תשומת ליבו של אדונה מופנית אליה כל העת. 
שהוא שם לב לטעויות שהיא עושה, שהוא מבחין בכל תנועה או כיוון לא נכון שהיא 
עלולה לטעות בו, ובהתאם לכך נוהג בה.
תשומת הלב שלו אליה היא אחת ממטרות העונש עבורה.

אין שפחה שלא עושה טעויות, לעיתים טעויות של חוסר כוונה , שגם עליהן היא 
צריכה להענש, אך לפעמים עושה השפחה טעויות מכוונות, כל זאת מתוך 
רצון לבחון האם אדונה שם לב , האם תשומת ליבו אליה.
אם לא הבחין בטעויות, היא תגביר את עוצמתן. 
מדוע ? כדי לזכות בתשומת ליבו. היא תתמרד כדי לזכות בזמנו, 
כדי שיבחין בדבר ויטפל בה.
הטיפול שלו בה, העונש שיתן לה, הוא הפרס שלה.

הוא מקדיש לה זמן, הוא מקדיש לה מאמץ, הוא מקדיש לה מחשבה בבחירת העונש ובמימושו -
בכך מושגת מטרתה. 
שהרי הקדשת כל האמור ממנו אליה מהווה עבורה את היותר מכל, הוא נותן לה את עצמו.

על ידי קבלת העונש זוכה השפחה הן בהבנה שאדונה שולט בה, שתשומת ליבו אליה, 
ובנוסף לכך מהווה העונש כפרה על הטעויות שעשתה. 
מעין פסק דין וגזר דין על משגה שאותו עשתה.
בהנתן העונש, נהיית השפחה שוב זכה וראויה. העונש ניתן , 
היא זכתה בו, קיבלה אותו, והיחסים ביניהם יושרו.
במצב זה השפחה מרגישה שלא רק חובתה לקבל עונש, אלא שללא העונש היא 
איננה מרגישה את אדנותו של האדון עליה. 
העונש מהווה אמצעי שבו היא רואה את בחירתו בה. 
את תשומת הלב שלו אליה, את אהבתו אליה, את רצונו בה, את בחירתו בה.
מעל ומעבר לכל - את היותה ראויה לו. 
כי הרי אם איננה ראויה לו מדוע שיטרח עבורה ויתאמץ להעניש אותה. 
עצם ההענשה מהווה עבורה סימן כי היא חשובה לו וראויה למאמציו.  

במידה והאדון יהיה אדיש לטעויות שלה לאורך זמן, לא יגיב, לא יעניש, 
לא יתהה, לא יבדוק, מטבע הדברים ומן ההגיון שהאדון מאס בשפחתו, 
אינו רוצה בה, והוא רואה את עיניו באחרת, ראויה יותר לתשומת ליבו.

העונש אם כך מהווה את הגורם שמביא ליישור היחסים ביניהם, הגורם המלכד, 
הגורם שאומר - הנה אני אדונך שולט בך, שם לב לתנועותייך, להתנהגותך, 
לטעויות שלך ומעניש אותך כי את ראויה לעונש שלי, הן מבחינת ההענשה עצמה 
הן מבחינת יישור הטעות בתוך נפשה, הכפרה על הטעות, והחשוב מכל - 
ההוכחה לרצונו בה.

מעבר לכך וכמובן בחשיבות שגם היא ראויה מהווה העונש גורם ריגוש מיני, 
גורם קירבה אינטימית שאין לזלזל בו.

אסכם את הדברים :

1. העונש מעניש על טעות , משגה שעשתה השפחה .
2. העונש מהווה פרס בהיותו הקדשת מאמץ וזמן של האדון לשפחתו.
3. העונש מהווה תשומת לב בהיותו גורם שבא בעקבות אבחנה דקה של 
    התנהגותה ומעקב אחריה, ומי שעוקבים אחריה היא בודאי חשובה לעוקב.
4. העונש מראה על היותה ראויה להיות שלו, כי מי שלא ראויה גם לא  נענשת.
5. העונש מהווה גורם מזכך נפש בכך שהוא מכפר על הטעות שנעשתה על 
    ידי השפחה, ועתה כוסתה וכופרה באמצעות העונש.
6. העונש מהווה אמצעי להגברת הריגוש המיני .

משמעות העונש עבור האדון
מה מבחינת האדון, מה רואה האדון בעונש שהוא מעניק לשפחתו ?

ראשית כל העונש מהווה מימוש השייכות, הבעלות .
אין לאף אחד רשות לגעת בה חוץ מלאדונה. 

בעצם העונש הנפשי או הגופני הוא מממש את בעלותו עליה.
מימוש הבעלות בא כמובן גם בקיום יחסי מין ושימוש בגופה לצרכיו, 
אך גם העונש מהווה כאן גורם של בעלות, גורם של שייכותה אליו .

שנית, העונש מהווה עבור האדון אמצעי שליטה. 
באמצעות העונש הוא מכוון אותה, 
מדריך אותה, מסגל את התנהגותה לצרכיו, אומר לה מה כן ומה לא, 
קיצורו של עניין, שולט בה ומוכיח בה את אדנותו.

שלישית, העונש מהווה אמצעי חינוך.
האדון מחנך אותה. 
העונש אם כך- מהווה אמצעי חינוך ממדרגה ראשונה בידי האדון.
  
רביעית, העונש מהווה גורם ריגוש מיני.
בדיוק כמו אצל השפחה המגורה כך גם אצל אדונה, 
השליטה שלו בה, הענקת העונש בפועל והמימוש שלו מהווים גורם ריגוש 
והפועל היוצא מכך - 
התקרבות אינטימית ורגשית בין האדון לשפחה שלו. 
העונש אם כך - מהווה גורם רב חשיבות בהעצמת הזוגיות הבדסמית בין האדון לשפחתו.

חמישית, מהווה העונש גורם מודיע 
כלפי הקהילה כולה. 
רוצה לומר, היא שלי, אני מעניש אותה, היא מבצעת את העונש, ידעו נא כולם, 
שפחה זו שלי היא וזכותי להענישה באה מכח בעלותי המוחלטת עליה. 
העונש מהווה גורם מודיע על הבעלות. 
אין מצב בקרב הקהילה שתהיה התערבות כלשהי של גורם זר בין אדון לשפחתו 
בעת מימוש העונש. 
היא שלו ואין לאף אחד רשות להעיר. 
מותר להביט, לחשוב את שרוצה המחשבה. 
אסור להתערב. מימוש הבעלות הוא מוחלט.

סיכום 
העונש מהווה עבור השפחה סמן חזק לרצונו היחודי בה, והוא מהווה מבחינתו 
סמן חזק לבעלותו עליה. 
כל זאת מעבר לאינטימיות המושגת באמצעותו.