אל אדונך תשוקתך ,,,,

"נו, כלבה! התעוררת סוף סוף! חשבתי שאני אאלץ להרביץ לך"

קולי קטע את מחשבותיה.

שופך עליה עוד כוס של מים קפואים ואז אומר

"אולי לא הבנת היטב מה שאמרתי לך אתמול, כלבה.

אני אחזור על זה בפעם האחרונה- מהיום את הזונה, הכלבה, השפחה והחור שלי ולשימושי,

ואם תעזי לא לעשות מה שאני אומר לך - את תצטערי על היום שבו נולדת! ברור לך, כלבונת?"

דניאלה מיהרה להנהן  בראשה לחיוב, מפוחדת עד עמקי נשמתה ונזכרת מה קרה כאשר הגענו לביתי,,,

התנשקנו בלהט, ופנינו לחדר השינה. אמר לה להתפשט, והבטיח לחזור תוך שניה.

מחייכת הביטה על חדרו הנחמד, מיטה יפה ורחבה, שרואים כי נועדה לשניים ,

חדר צבוע בצבע בעל גוון נחמד ורהיטים שניכר בהם טעמו הטוב של בעל הבית.

לאחר שהורידה את שמלתה ונעלי העקב, נותרה בתחתונים בלבד ושמחה כי לבשתי את החוטיני הסקסי שלה.

החליטה להשאיר אותו ונשכבה על המיטה בתנוחה מפתה למדי, כשרגליה פשוקות מעט וחזה מובלט כשידה מעל ראשה.

חזרתי,,, חיוכה מיד נעלם כשראתה את מבטי הזועם,

"אמרתי לך להתפשט! נכון כלבה?! ומי בכלל הרשה לך לשכב על המיטה?!" - צרחתי עליה,

דניאלה נדהמה ונשארה לשכב. אולם זה לא נמשך זמן רב, ניגשתי אליה בצעדים מהירים,

זרקתי אותה מהמיטה במכה חזקה אחת ואז תפסתי אותה מהשיער וגררתי אותה לשולחן שעמד בפינת החדר.

שולחן מוזר עם ארבע ידיות שמהוות מעין המשך לרגליו ובולטות ממשטחו החלק.

זורק אותה על השולחן וקושר את ידיה ורגליה לידיות הבולטות,

דניאלה נשארה שכובה על השולחן, חסרת אונים, עירומה למעט תחתוני החוטיני הדקיקים  מביטה בי בבעתה ופוחדת להוציא הגה.

מסתכל עליה  עם גיחוך מפחיד ואומר: "נו טוב, נראה שלפני שאני אוכל לעשות איתך דבר או שניים,,,, כדאי ללמד אותך לקח."

אוחז בחגורה שעל מכנסיי,,,, ובמשיכה אחת שולף אותה ומתחיל להכות אותי,

המכה הראשונה נחתה על ישבנה,  דניאלה צווחה.  ומהר מאוד הבינה שעשתה טעות.

המכה השניה נחתה על ישבנה השני, מוציא ממנה עוד צווחה,,,,

נצמד אליה מאחור, קורע בחוזקה את תחתוני החוטיני שעל גופה,

כשאני משאיר על גופה שריטות רחבות, אדומות וכואבות,

מגלגל את התחתון לתוך אגרופי,,, ודוחף אותם לפיה

מסנן לה בלחש לאוזן ,,, "תכננתי לתת לך רק 10 הצלפות, אבל הצווחות הללו יוסיפו לך עוד 5"

ואז מתרחק ממנה וממשיך להצליף בה עם חגורתי, כשאני סופר באיטיות כל הצלפה.

כשמסיים,  דניאלה לא יכלה אפילו לבכות. כל תנועה גרמה לה לכאב. כל גופה היה

מכוסה בחריטות מדממות וכואבות- רגליה, גבה, ישבנה - הכל כאב ודימם.

החליטה שהיא תעשה הכל כדי למנוע "לקח" נוסף כזה.

ניסיתי לגרום לי להבין שהיא רוצה לומר דבר מה. לבסוף הבנתי, והוצאתי את התחתונים מפיה, "רצית להגיד משהו כלבה?" שאלתי.

"תקשיב, דן.." ,,, מבטי הנדהם עצר את דבריה,

מתקרב אליה באיטיות שלא בישרה שום דבר טוב. לפני שהספיקה לסיים את המשפט

"מה קרה? מה עשיתי?"

הרגישה את כף ידי נוחתת בחוזקה על לחיה הימני, סתירה חזקה שטלטלה את ראשה מצד לצד

מסנן באיטיות "אני לא חבר שלך !! את לא תעזי לקרוא בשמי, כלבה. אני נמצא הרבה מעליך

ואין לך זכות לפנות אליי כך. מהיום את תדברי רק אם אני ארשה לך, וכל משפט תסיימי ותתחילי ב"אדוני". ברור לך?"

דניאלה הנהנה בראשה לחיוב,,, מפוחדת,

נותן לה עוד סתירה, למזכרת, ואז שואל- "כן,,,, מה רצית לומר, כלבה?".

דניאלה ענתה באיטיות, כשמרוב פחד מצליחה רק לגמגם. "א-א-אדוני, א-א-אני א-אעשה הכ-כ-כל. רק אל תרביץ לי יותר."

חייכתי ,,,, אך חיוכי בישר לה שמה שאמרה לא עוזר.

"אני יודע שאת תעשי הכל בשבילי, אין לך ממש ברירה. ואם אני ארצה אני אחטיף לך. את הרי יודעת את זה נכון?"

דניאלה ניסתה לענות, אבל הצליחה רק לגמגם "כ-כ-כן".

מוכיח את טענתי עם עוד מכה חזקה בשדה הימני, ואז שואל "לא שכחת משהו?"

דניאלה ניסתה בכל כוחה לחשוב על מה שכחה,,, אבל הכאב הנוראי בכל גופה שיתק לה את המוח, לא יכלה לחשוב על שום דבר ששכחה, אבל פחדה ממה שאעשה לה.

למזלה,,, ראיתי שהיא מפוחדת ובאמת במצבה, לא מצליחה להבין מה אני  רוצה,

"איך אמרתי לך שאת פונה אלי?",

מרוב הקלה שהעונש לא יגיע לפחות עכשיו, הצליחה לומר לי מבלי לגמגם:

"אדוני,,, סליחה אדוני, תודה אדוני."

ראתה את חיוכי מתפשט בזווית פי,

חשה הקלה. וחזרה לנשום,,,  הבינה שאם תמשיך לעשות מה שאני מצפה ממנה, אולי תצליח לצאת בשלום מכל הסיפור הזה.

"ועל מה הכלבה שלי חושבת?" החזיר אותה קולי כבר בפעם השניה ממחשבותיה,

ולאחר שחטפה את הסתירה הראשונה היום, החליטה לא לשקוע במחשבות יותר.

מיהרה להתנצל בפניי , והבטיחה לי שהיא רק חושבת על מה אני רוצה שהיא תעשה למעני.

הודעתי לה שאם זה כל כך מעניין אותה,,, אני יכול לספר לה

התחלתי לתאר לה כיצד תכננתי את המפגש הזה כדי לאלף ולחנך אותה שלא יקרה מצב בו תעשה לי בעיות או תתמרד,

דניאלה ניסתה לומר לי "אבל,,,,"  ורצתה לומר לי שלא תעשה לו בעיות,

אבל פתאום נזכרה שאמרתי לה לא לדבר ללא רשותי.

"סליחה אדוני,,, אני יכולה בבקשה לומר משהו אדוני?"

דניאלה הבחינה ששמחה אותי בכך שזכרה כיצד צריך לפנות אלי,

ורק בגלל זה הותרתי לה לדבר.

אבל דניאלה פתאום הבינה שאסור לה לומר לי שאינה צריכה אילוף,

ולכן מיהרה לשנות את דבריה. "אדוני היקר, תודה לך שאתה מאלף אותי. אני

אעשה הכל כדי ללמוד הכל וכמה שיותר מהר, תודה לך אדוני."

מבט של סיפוק עטף את פניי,,, דניאלה ראתה זאת וחשבה שהיא בדרך הנכונה. קיוותה שההשפלה הזו, המוכנות שלה לוותר על כבודה תשתלם ואז היא תצליח להשתחרר.

אחרי הכל החיים חשובים לה יותר.

נזכרה במה שעברה ביום הנוראי ההוא, נזכרה ב"אילוף", אבל פחדה לבכות שמא אשמע אותה ואחזור.

עינתי אותה כל כך, ההצלפות בחגורה והסתירות מאתמול נראו לה כמו גן עדן.

מוציא שוט ומצליף בה במשך כחצי שעה, ואז מכריח אותה להתחנן לפני לעוד.

מטפטף עליה שעווה, וגם פשוט מקרב להבה לפטמותיה ולחלקים שונים בגופה.

הכאב היה לה נורא, על מנת שלא תצרח תקעתי בפיה כדור גומי קטן וכרכתי רצועת בד סביבו.

לאחר שסיימתי  את העינויים, הוצאתי את כדור הגומי ושאלתי  אם יש לה מה לומר לי,

דניאלה רצתה לענות, אבל כל שהצליחה הוא רק לבכות. סתמתי את פיה מחדש.

מוציא את הזין שלי, שהיה כבר עומד וגדול.

דניאלה שמחה לרגע,,,, חשבה שאזיין אותה, היא כבר הייתה מוכנה לזה.

הזין שלי היה גדול כל כך והיא כל כך מגורה ורטובה,

כיוונתי את ראש הזין אל פניה,,, ורק משתין עליה,,,,

דבר שפגע לא רק בכבודה, אלא גם שרף את החבורות, הפצעים והכוויות שנותרו על גופה הכואב.

קשר את עיניה ולא מוציא את הכדור מפי. למעט שניה אחת, כדי שתוכל לענות על שאלתי

"אני מקווה שאת תעשי מה שאני אצווה עלייך, כלבה?",

תשובתה כמובן הייתה חיובית.

הלכתי לשכב על הספה, משאיר אותה כך על השולחן ,,,,, מנסה להירדם,,,

וכך בעודי מנסה להירדם, על השולחן הקר, קשורה, עם עיניים עצומות ופה סתום. לא היה לה כוח לחשוב אפילו על להשתחרר.