הסערה המושלמת היא מצב שבו כל העולם פונה נגדך, הגשם חודר מבעד חליפת הסערה, הקרחונים פוגעים בספינתך ומחשבים לשבור אותה, הגלים הגבוהים מעלים את החרטום בזוית לא שפויה וזה עניין של כלום בשביל שהכל ישבר, יתהפך, ויסחף למצולות.
כמו כל בוקר אני קם מוקדם, מותח את התרנים, מטייל על הסיפון, מכייל את מכשירי הניווט, ומקבע את ההגה. הספינה תשוט למקום שאני מכוון אותה. לפעמים תעצור. לפעמים תסתובב. ולפעמים תיקלע לסערה.
והסירנות. יפה שירתן כנבל ברוח. וכשהן שרות קולן חודר לב כדוקרן. יש מהן שיטלטלו את כל עולמך, ואתה מוצא את עצמך שר להן שירים, כשיכור.
עתים תתארח סירנה על ספינתך. עד כדי שלא תראה לאן אתה שט. ואז אתה עלול ללקות בזעם סירנות נוקב.
אחת זעמן של הסירנות נוקב, ואתה הולך, אך חלק מבשרך יישאר מוטל באי הסירנות לעד.
ואתה הולך.
הסערה המושלמת היא מצב שבו כל העולם פונה נגדך. ושאין לך חוף. אתה מסתכל על הסירנה שלידך, ושירתה נוגנת לך - אני לך חוף.