אחד הדברים שמשגעים אותי בחיי זו הסתירה הזו שקיימת בי, להרגיש דבר אחד יום מסויים ולמחרת להרגיש בדיוק הפוך, להרגיש יפה ולמחרת מכוערת, להרגיש חכמה ולמחרת טיפשה.
אני מסוגלת להראות פראיירית מושלמת במצבים מסויימים בחיים ואז לבוא בהתקפת זעם ולהעמיד את הבן אדם במקומו ולהשאיר אותו פעור פה, "רגע, זאת היא?, מאיפה זה בא לה? איזה פחד!"
השבוע אמרתי לבוס שלי שהתחברתי עם אחת מהעובדות, גם היא רווקה בת 30+ וששתינו נצא לבלות בקרוב, אז הוא אמר לי: "איתך היא רוצה לבלות? את הכי שמרנית שיש!" צחקתי בקול רם ועניתי לו בחיוך ממתיק סוד: "אני לא הולכת להרוס את התדמית הנקייה שיצרתי לעצמי".
אז הנה, האמביוולנטיות הזו מקרינה גם החוצה, לפעמים זה נחמד להרגיש שיש לי סודות כאלה עם עצמי שאנשים לא מתארים לעצמם בכלל ולפעמים זה פוגע בי.....
לפעמים אני מרגישה שההתנהלות הזו שלי הופכת אותי "ליותר עמוקה" בעיניי עצמי ולפעמים אני סתם יצור מתוסבך מהתחת.
מרגישים קצת מבולבלים? נראה אתכם חיים עם זה כל יום מחדש.
וכדי להכניס קצת בידיאסאם כי בכל זאת זה בלוג שנכתב בכלוב: מה אני? מלכה? וונילית? חצי חצי?
כי שיפחה אני לא (הנה, בכל זאת יש משהו אחד שאני בטוחה לגביו).
זהו, עשיתי את שלי, יום טוף.
לפני 17 שנים. 13 בנובמבר 2007 בשעה 6:14
