מלכה לא אמיתית

אהלן אהלן,

חזרתי מניו יורק, היה פיגוז! הטיסה חזרה הביאה אותי לרמות עייפות שלא חוויתי מאז שרותי הצבאי ועכשיו אני חווה את תחושת העצבות הזו שתמיד מגיעה אחרי טיול כייפי במיוחד, אחד כזה שגורם לנו להסתכל על החיים שלנו מהצד ולהבין לפעמים כשאנחנו רחוקים מהסיטואציה מה דופק לנו אותם ואיפה לא טוב לנו, אבל לא ניכנס לזה (עדיין).
רוצים קצת חוויות מהטיול? כן 😄

אז ככה, נסעתי לבד, הייתי שם לבד, הגעתי ביום חמישי בצהריים לתוך יום שמש מרוכז, אם כי קר ומאוד שמחתי שכך קיבלה ניו יורק את פניי, לצערי זה ממש לא היה רמז לבאות. מזג האויר הקר והגשום היה בהחלט ה-downside של הטיול הזה, הדבר היחיד שיכול להרוס תכניות ולהשאיר אותנו חסרי אונים זה מזג האויר ומתוך 10 ימים ששהיתי במנהטן אפשר להגיד שרק יומיים וחצי היו שמשיים, השאר – זיפת מרוכז. בפעם הבאה אני אדע מתי לא לבוא.
כשהגעתי לשדה התעופה, פניתי לנהג המונית ונתתי לו את הכתובת שאני צריכה להגיע אליה והוא עונה לי:
In Manhattan right? לרגע קפאתי, כשפתאום הבנתי שאני שם, במנהטן ועניתי לו: Yes sure, Manhattan .

הלאה, ביום השלישי תכננתי ללכת לאיזה ליל סדר אלטרנטיבי ברוח הבידאסאם. יום לפני קיבלתי מייל על שינוי הלוקיישן של הארוע, זה היה בברוקלין באיזה חור ואת זה שזה חור לא היה קשה להבין ממה שנכתב במייל. בהתחלה לא רציתי להסתבך ותכננתי לקחת מונית ישירות לשם, אבל אחרי עוד קצת מחשבה החלטתי לעלות על רכבת תחתית עד לברוקלין ומשם לקחת מונית כדי לחסוך בעלויות. הגעתי לברוקלין ואני מנסה נואשות לעצור מונית באיזו צומת לא ממש אטרקטיבית, אנשים אפרו-אמריקנים לא מבינים מאיפה נפלה עליהם הבחורה במיני שמנסה לעצור מוניות ומציעים את עזרתם/הסעתם למרות שהם לא טקסי , נהג טקסי אחד שכנראה גילה עד כמה זה קרוב החליט שהוא בכלל לא נוסע לכוון, עד שלבסוף הצלחתי לעצור מישהו. כשאמרתי לו את הכתובת הוא ענה: "אין בעיה אבל אני לא מהאזור אז תצטרכי לכוון אותי". ממממ....אוקיי חשבתי, "אני נולדתי כאן" – שום בעיה. נכנסתי למונית, פתחתי מפה וכיוונתי אותו למקום בדיוק מזהיר.
תושיה כן, אבל גם טראומה. מספיק טראומה כדי שאנסה לודא שאני במונית לא חוזרת.

ההמשך, מה קרה בליל הסדר (בסיידר כמו ששם קוראים לזה) ואיך חזרתי מברוקלין למנהטן בקרוב 😄