השקעתי קצת מחשבה לאחרונה בנושא הקרוי התמכרויות. זה קרה לי כי הגעתי לתובנה שהעיר הזו מלאה באנשים מלאי בטחון עצמי ואמביציה ואני תמיד מרגישה איכשהו שאני נשארת מאחור וכולם גדולים עלי ושאלתי את עצמי למה זה? אבל אז אמרתי טוב, תוציאי מהאנשים האלה את הסמים והתרופות הפסיכיאטריות כדוגמת הגראס, הקוקאין הסרוקסט ושות' ותראי איך הם. תני להם לחיות יום אחד בעור שלך עם מה שעברת (שבינינו זה לא כזה נורא) והמחשבות שרצות לך בראש ותראי אם הם שורדים יום אחד ככה כמו שהם עם הבטחון העצמי הגבוה כביכול, רק בלי הרעל שלהם ורק אז תתחילי לעשות השוואות. כנראה שאני לא כזו קטנה כמו שאני חושבת רק פחות מורעלת.
בכל אופן, בחזרה לנושא ההתמכרויות, אם בכל זאת אני מנסה לחשוב למה אני כן מכורה אז זה לחיים הטובים וכל מה שיש להם להציע. כן, אני יודעת שזה נשמע מאוד לא מתוחכם אבל באמת, אם סמים היו גורמים לי להרגיש טוב וזה לא היה מלווה בכל מיני תופעות גופניות מפחידות כמו דפיקות לב מואצות אז הייתי גם על סמים, תודה לאל שאני לא כי אז אישיותי האמיתית היתה מיטשטשת, לא רוצה להימחק. רוצה להרגיש באמת.
למה אני כן מכורה? לגברים! לסקס! לטיולים בעולם! למסעדות טובות - קרי אוכל! לגברים שמפנקים אותי בכל צורה, אם זה בסקס, בתשומת לב, באהבה או בדברים חומריים. לאלכוהול בנסיבות המתאימות, מכורה לחיי הרווקות, לחופש שלי, לעצמאות שלי ואפילו למכון כושר (רואים, לפעמים אני גם מתאמצת).
לכל אלה אני מכורה, ביחד. מיקשה אחת. לכל מה שעושה לי טוב אבל לא תמיד טוב לטווח הרחוק, אה כן, אני מכורה גם לסיפוקים מיידיים.
לחיי התמכרויות קטנות ומהנות. כל מה שעושה לנו טוב, בלי רגשות אשם. עם מצפון נקי.
לפני 15 שנים. 30 במאי 2009 בשעה 14:03
