אף פעם לא התלהבתי מהפייסבוק הזה, הוא לא נראה לי ידידותי כל כך ולא הבנתי מה אנשים מוצאים בו, אז התחברתי והתנתקתי לסירוגין עד שלפני כמה חודשים החלטתי להתחבר סופית ולחכות שיקרה משהו טוב, כי אם כולם כל כך מתלהבים אז אולי משהו אצלי דפוק.
מה שיפה בעידן האינטרנט שאפשר לאתר אנשים ביתר קלות מאשר פעם. פעם אם מס' הטלפון היה הולך לאיבוד אז אכלנו אותה, בעיקר אם עברו הרבה שנים, אבל היום פשוט מקישים שם פרטי ושם משפחה ומחכים לראות מה יעלה בחכה. זו לא שאלה של אם נקבל תוצאות, זו שאלה של כמה תוצאות נקבל.
היה לי יום אחד של נסיון לאתר גברים שאהבתי בעבר, ממש מהתקופה שהייתי צעירה ותמה (נעים להיזכר).
אז חיפשתי את זיו ואת אביב, את שי......את שי מצאתי, מסתבר שהוא גר שני בלוקים לידי ברחוב ראשי בתל אביב, נפגשנו פעם אחת, הייתי ממש מאוהבת בו פעם והוא פחות, הרגשתי מין צורך מוזר לסגור מעגל, אז כשנפגשנו עשינו סקס ואחרי זה לא הבנתי מה לעזאזל מצאתי בו, מאצ'ו בלי הרבה אינטליגנציה רגשית, במיטה הוא בסדר כמו אז אבל מעבר לכך אין שם כלום שיכול לגרום לי להתאהב. הענין נסגר מבחינתי ולא נפגשנו יותר והיום אני מוצאת את עצמי בעיקר מתחמקת ממנו כשאני רואה אותו ברחוב.
את זיו לא ממש מצאתי, כלומר לא היה לו כרטיס בשום מקום, אבל כן מצאתי כתבה על כך שהוא הולך להיות אחד המתמודים בהישרדות הפיליפינים, מה שגרם לי לחכות לעונה החדשה בעצבים מרוטים רק בשביל לגלות שהוא הדמות הכי בלתי נסבלת שם. אבל זיו היה יותר אהבה של ילדים, אהבה חד כוונית מצידי, הוא לא ממש התיחס אלי, הייתי בת 14 והוא בן 15, לא היה שם כלום חוץ מהערצה בסתר שלי וניתוקי טלפון אחרי ששמעתי את קולו כי לא יכולתי ממש לדבר או להביע רגשות בגיל הזה.
ואז חיפשתי את אביב, את אביב הכרתי בתחילת שנות העשרים שלי כשלמדתי מלונאות, הוא גם למד באותו מקום שאני למדתי בו והוא היה נורא יפה, אני לא אספר לכם איך התקרבנו אבל בסוף התקרבנו, מאוד התקרבנו, למעשה הוא היה השני שהייתי איתו ואיתו הבנתי מה ההבדל בין סקס טוב לסקס סתם. לקח לו קצת זמן לזכור אותי אבל די מהר הוא זכר.
הוא גר היום באילת, יש לו אישה ושתי בנות, כשמצאתי אותו בפייסבוק נוכחתי לדעת שמה לעשות, אבל הוא כבר לא יפה כמו פעם אבל בכל זאת קינן בי הצורך הזה לסגור מעגל, בינתיים רק יצא לנו לדבר קצת בטלפון אבל לא נפגשנו עדיין.
ברור לי שזה יקרה וברור לי שהלב שלי ידפוק מעבר לכך אני לא יודעת.....
לפני כמה ימים פנה אלי בנט, הפסיכיאטר שהכרתי בביקור האחרון שלי בניו יורק לפני כחצי שנה, טוב איתו הסיפור קצת אחר כי לא איבדנו אחד את השניה, רק לא נשארנו ממש בקשר. זה היה צירוף מקרים קצת מדהים כי בדיוק עמדתי לכתוב לו שאני מגיעה שוב לניו יורק באמצע אוקטובר הקרוב, רק שאיכשהו הוא קיבל מהפייסבוק "הצעה להוסיף אותי כחברה" והוא הקדים אותי.
מדהים לא?
אז אני נשארת מחוברת.
לפני 15 שנים. 25 בספטמבר 2009 בשעה 14:25
