יש משבר גיל 40 והוא מתחיל בגיל 39.5.
אני עוד מעט שם, רק עוד קצת וגם אני מגיעה לגיל הזה, ביולי למען הדיוק. הילדה ההיא, עם פצעי הבגרות וחוסר הבטחון שגדלה במקום קטן במשפחה ממש לא עשירה, שהיתה ילדה רגישה (ונשארה כזו), שהלכה לבית ספר עם ילקוט קטן שבגיל ההתבגרות בילתה בחוף הים עם חברות והתנשקה שם עם חייל בגיל 16, הילדה הזו היא אני והיא נשארה בת 16 אז איך זה שפתאום היא נראית הרבה יותר מבוגרת ואם היא הרבה יותר מבוגרת למה היא לא מתנהגת בהתאם?
אסון פוקד אותי, אני רואה אותו בתמונות בעיקר, את השינוי, את הדברים הקטנים שמאפיינים הזדקנות מצטברים אצלי, מטריפים אותי. זה לא יתכן! אני עדיין לא מוכנה לזה ואל תנחמו אותי עם סיסמאות כמו 40 זה ה-25 החדש או "את ממש לא נראית", או "גם בר רפאלי תהיה יום אחד בת 40", אני עדיין מנסה לעכל את זה, רוצה לברוח מהארץ ביום ההולדת הבא שלי, רוצה לברוח מעצמי, רוצה לשקר בענין הגיל לכולכם אבל אתם יודעים.....
אז התחלתי טיפול אנטי אייג'ינג נורא יקר, כן אני עדיין מספיק צעירה בשביל להתחיל, המצב עוד לא קטסטרופה, הוא יהיה אבל אני עוד לא שם וכל עוד אני יכולה להנות מכמה שנים של בין לבין זה בדיוק הזמן להתחיל עם הטירוף הזה ולחשוב שזה מה שיעשה אותי מאושרת וירגיע את הפחד לפחות עד שגלי ההלם יתחלפו בגלי חום.
אה וכל הסיפורים האלה של חיפוש עצמי בגיל 40 גם הם נכונים, עובדה שאני עוזבת עבודה והולכת אל הלא נודע, אל עתיד שאני מקווה שיהיה שונה וטוב יותר, לשלוט בגופי אני לא יכולה אז אולי אוכל לשלוט בעתידי המקצועי ויש גם נסיעה לניו יורק שהיא חלק מהטרוף הזה.
ביולי אהיה בת 40 ובא לי למות ובבקשה אל תאחלו לי מזל טוב בפייסבוק, הוא יהיה סגור באותו יום.
לפני 13 שנים. 30 במרץ 2011 בשעה 7:00
