היא נכנסה לחדר בלי ציפיות ועם כל הציפיות שבעולם. היא חיכתה לרגע הזה כל חייה בלי לדעת. הכול נתלה על הרגע הזה.
התיק שלה מונח בצד השני של החדר והיא לא מפסיקה לחשוב עליו, מקלות העשן שלה שם. כשהיא מקרבת אחד מהם לפיה היא יכולה בקלות להסתיר את מבוכתה. כמה יחלה להם עכשיו.
ברקע התנגן סרט. או תכנית. האמת היא שהיא הייתה כל כך לא מרוכזת שיכול להיות שזה היה בכלל קליפ. כל הצבעים בחדר התערבבו. הקולות דיברו בשפה זרה. והיא מצאה עצמה בתוך בליל רגשות, כאשר כל רגש הוא חדש ויותר לא מוכר מקודמו.
היא תמיד הייתה לפני כולם, ידעה, הבינה והרגישה לפני כולם. לכן התחושה הזו, הכניעה הזו, הייתה לה כל כך מופלאה, זרה, ועם זאת הכי מוכרת שבעולם.
היא הבינה שהיא נמצאת במקום הנכון. אבל לעזאזל היא יודעת שזה לא הזמן הנכון! ומה תעשה? אם תישאר משהו מדהים עלול לקרות ולהסתיים לפני שהתחיל, ואם תחכה היא עלולה לאבד את הרגע לעולם.
כמה קל לה להיכנע לו. הוא רוצה אותה. הוא רוצה אותה? זה בכלל יכול לקרות? היא בילתה יותר משליש מחייה בציפייה לרגע הזה, ועכשיו כשהוא כאן... עכשיו כשהוא כאן היא לא יכולה שלא להיכנע. היא נותנת לרגע להשתלט עליה. היא נותנת לו להשתלט עליה.