יקירתי.
ביקשת ממני לבטוח בך, ואיני יכול. אני מאמין לך באמונה שלמה שברגע שאמרת את זה לא התכוונת לפגוע בי, אך מנסיוני איתך למדתי שברגע את עוברת מאהבה לשנאה, מהקרבה הגדולה ביותר לפגיעה העמוקה ביותר.
ואת טוטאלית.אהבתך עמוקה מיני ים, עוטפת באושר ורכות, ממלאת ומרגיעה. אך כעסך כמשאית המתגלגלת בירידה תלולה ללא מעצורים - מי שיעמוד בדרכך יידרס וימות. ללא היסוסים, ללא עצירה.
כשעמדתי מולך ללא מילים, פי חסום במעשייך וייראתי, ליבי נקרע. לא היה דבר שרציתי יותר מאשר לחבק אותך אלי, לנשק לך, ולא לעזוב. אך ראשי נאבק בליבי ויכול יכל לו.
וכעבור דקות ספורות פנה ראשי לליבי בגיחוך מנצח ואמר לו "אמרתי לך..."
על מה את נוקמת בי? מה עשיתי לך מלבד לאהוב אותך? את ואני יודעים עד לאן הלכתי בשבילך, על מה הייתי מוכן לוותר, כמה טוב יכולנו להביא האחד לשניה. עשיתי דברים שעוררו את קנאתך ופחדייך, דברים שפגעו בך. נכון. מתחתי גבולות, הגבלות לשליטה שלך בי, ועשיתי את זה בציבור, גם נכון. אבל אלו דברים שנעשו כדי לבנות, לאפשר לי להנות יותר בתוך הקשר שלנו, לא כדי לפגוע בך.
במלחמה אין מנצחים, רק מפסידים. אהבתנו נידונה להיות נכזבת, אבל היא לא חייבת להפוך לשנאה. אני סולח על כל מה שכבר נעשה, אך לא אוכל לתת לך לגרש אותי מהעולם החשוב לי. די.
