אל תדאגו, אני לא הולך להעלות פוסט עם שיר של עופר לוי....
התאהבתי בבחורה ונילית. טוב, ונילית עד לפני כמה שבועות... דרכי היא גילתה את האהבה העצומה שלה לכאב, משני צידי השוט, וכמו שכל מי שראה אותה בפעולה יודע היטב, היא עפה לשמיים. אבל...
החיבור העיקרי שלי לעולם הבדסמ עד היום היה מצד הכאב הפיזי.. לתת כאב, לקבל כאב... שיחקתי מעט בשליטה, מצד השולט, והיה נחמד, אבל אין שום סיכוי שאני אגיע אי פעם ל24/7. משום צד. המדוברת מחוברת כפי הנראה מאוד גם לכאב רגשי...
דברים שכתבתי לחבר אחרי חוויה רגשית פומבית מכאיבה במיוחד:
"היא לא עזבה אותי... היא רק מקצצת לי את הלב לחתיכות קטנות ושמה בצנצנת של מיץ לימון, אחר כך אוכלת בהנאה עם קרקר."
"התעללות רגשית... היא גורמת לי כאב רגשי חזק, בכמה דרכים... לא ידעתי שאפשר בכלל.... הילדה הזאת שולטת מסוג שאני לא ראיתי. היא הופכת אותי לנשלט, משהו שאף אחת אחרת אפילו לא התקרבה אליו"
עד כאן באמת שאין הפתעות. איך אמרה פנינוש? מי שהולך לישון עם עוגיות, שלא יופתע לקום עם פירורים... אבל הנה ההפתעה.. במקום שההתנהגות הזאת והכאב הזה ירחיקו אותי ממנה, אני ממשיך להיות מאוהב, ולכאוב, ולהתענות.. בליל של רגשות שעד היום חשבתי שהם סותרים, חיים בתוכי יחד בהרמוניה מלאה.. ואני נדחף למחשבות ולמקומות שלא דמיינתי שיש בי..
עוד חודש אני אוכל סופסוף לצאת מה"בית". נראה מה יהיה אז.. בינתיים, רץ לפני הסערה, משתדל לא לטבוע...