ארץ לעולם לא

אני רוצה לקחת אותך אל המדבר. 

יש ואדי שומם בין מצדה לערד, בלילה הרוח והתנים מיללים בנקיקים, ביום קופחת השמש. לשם אקחך.

את תשבי על סלע ותצפי בעודי בונה מאהל. כשאסיים, תשכבי על האדמה, פשוקת ידיים ורגליים. 

בעזרת אבן אדפוק יתדות באדמה לא רחוק מידייך ורגלייך. ואז אעקדך ליתדות.

שם תשארי לילה ויום, ואני לידך. אבעיר לך מדורה בלילה בכדי שלא תקפאי. אנגב את פנייך במגבת לחה בשעות היום. 

ובערוב היום, אתיר את עקדתך, ואז תהיי שלי. טהורה.