האם זאת התחושה הנכונה?
כלכך רוצה למצוא את הצ'י שלי.
את השלווה.
אני רוצה להפליג על מים שקטים.
היו לי מספיק סערות בחיים.
יש לקרוא את הוידיאו
לא למעוד,
עוד כמה צעדים,
ואז סיבוב, תזכרי!!
הוא יביא לך מכה אם תטעי.
הכאב בברכיים מתחיל להתעצם,
אבל הזיכרון מהסטירה המצלצלת.
יד קפוא על לחי רותחת.
כל המהלך הזה סחרור בחדר,
זה לא נוח כמו העמידה על המיטה,
חבל שאין פה שטיח,
כזה רך כמו באיקאה.
שקט! הוא מדבר תקשיבי,
שמעת את זה?
את כלבה.
רציתי לקום ולברוח,
לשכוח את כל מה שהתרחש.
לשכוח מהחדר שלו.
דלת נעולה.
"זה מוסיף לאווירה"
זאת המסכנה שחיברתי מכל מעשיו.
עוד פעלול,
ועוד תעלול,
אני תשושה,
והוא רוחן עליי
הוא רק מתחיל, אמא
כל פעם זה יהיה ככה?
כל פעם הוא יתענג עליי?
מעלה בי בחילה.
אני לא רציתי עינויים,
אני רציתי עוצמה.
עוצמה של הדף,
אני רוצה אותו 212,
שיכניע מאהבה,
שיחזיק בחוזקה.
שלא יחפש להכאיב.
כאב זה לא הטריגר.
הטריגר הוא.....
כמו בועה.
התנפץ,
הבלון אף ונגמרה המחשבה.
התעוררתי.
לא גיליתי מה היה הטריגר.
נראה לי אני אשן היום שנ"צ.....
אולי זה שוב יבוא לי בחלום
Когда то мама мне рассказывала про принсов.
Теперь я знаю что мама тоже умеет врать.
