Teach Me How To Scream.

האם זאת התחושה הנכונה?

כלכך רוצה למצוא את הצ'י שלי.

את השלווה.

אני רוצה להפליג על מים שקטים.

היו לי מספיק סערות בחיים.

יש לקרוא את הוידיאו 

http://www.youtube.com/watch?v=0XZLlZ9vbfI 

לא למעוד,

עוד כמה צעדים,

ואז סיבוב, תזכרי!!

הוא יביא לך מכה אם תטעי.

הכאב בברכיים מתחיל להתעצם,

אבל הזיכרון מהסטירה המצלצלת.

יד קפוא על לחי רותחת.

כל המהלך הזה סחרור בחדר,

זה לא נוח כמו העמידה על המיטה,

חבל שאין פה שטיח, 

כזה רך כמו באיקאה.

שקט! הוא מדבר תקשיבי, 

שמעת את זה?

את כלבה.

רציתי לקום ולברוח,

לשכוח את כל מה שהתרחש.

לשכוח מהחדר שלו.

דלת נעולה.

"זה מוסיף לאווירה"

זאת המסכנה שחיברתי מכל מעשיו.

עוד פעלול,

ועוד תעלול,

אני תשושה,

והוא רוחן עליי

הוא רק מתחיל, אמא

כל פעם זה יהיה ככה?

כל פעם הוא יתענג עליי?

מעלה בי בחילה.

אני לא רציתי עינויים,

אני רציתי עוצמה.

עוצמה של הדף,

אני רוצה אותו 212,

שיכניע מאהבה, 

שיחזיק בחוזקה.

שלא יחפש להכאיב.

כאב זה לא הטריגר.

הטריגר הוא.....

כמו בועה.

התנפץ,

הבלון אף ונגמרה המחשבה.

התעוררתי.

לא גיליתי מה היה הטריגר.

נראה לי אני אשן היום שנ"צ.....

אולי זה שוב יבוא לי בחלום

Когда то мама мне рассказывала про принсов.

Теперь я знаю что мама тоже умеет врать.

И я,
теряла крылья, 

Я уходила на дно

что? ради одного.

שיחות נון סטופ.

הוא מושך אותי מעבר לתדר הרגיל.

כלכך רוצה קרוב,

לדעת כבר מה זה לשבת לידך.

להרגיש מוגנת,

שתלטף ותרגיע.

כל מילה עוטפת אותי בעוד סליל של אשליה.

קוטף רגשות, סולל דרכים חדשות.

רק שלא יהיה רעם וברקים,

רק שלא תהיה סערה, אני כבר לא ילדה.

אני נקשרת.

אני נספגת בקרינה.

כל מה שאתה מפגין,

זה מה שאני רוצה.

רוצה להרגיש נערצת.

רוצה לדעת שאתה נוגע ויודע, גאה ומכבד.

האם אתה האחד?

אני יושבת ומחכה....

לפני שניה הטלפון לא הפסיק לצלצל ועכשיו דממה.

אני בהמתנה.

ובמבט לאחור

כשפגשתי אותך,

וידעתי ישר, 

שאתה. לא תפגע.

אבל שנים עברו,

אבל המחוג לא זז.

אתה עדיין פה,

ואני תלןיה באוויר,

מתנדנדת לפי רצונך.

סחור וסחור.

במבט לאחור,

אם היה לי את הכח לשנות.

הייתי מרימה ידיים ,

ועושה את אותם הצעדים.

עוד קצת ושלך,

עוד טיפה ואני איתך,

עוד מטר ואני בזרועותיך.

עוד תזוזה, ואתה שוב 

שולח אותי לתליה.

קר לי כלכך, אתה לא פה כדאי לחמם אותי. ואני נחנקת בבכי. שההורים לאישמעו.

שחס וחלילה לא יתערבו. מה אני אגיד להם. 

זאת התקופה האהובה עלי בשנה. החורף ה22 שלי..... ועדיין ריק.

מחבקת כריות ומנסה להירדם מהר.

הרוח בחוץ מנסה להרים את רוחי, היא שרה לי סרנדות מאחורי החלון.

מנסה לפרוץ פנימה אך לא מצליחה, אבל היא לא נכנעת.

שד? אתה שומע אותי?.......

אולי גם אני לא אכנע? אולי אני אטמון ברגש שורשים כמו עץ זקן ומתרחב.

אולי בסוף אבלע אותך אל עולמי, שורץ פה האוס וחסר אותך בליבי.....

כלכך משתוקקת אליך,

לא נושמת בלעדיך.

רק אתה יכול לדעת,

רק אתה תחליט לגעת.

צופה מהצד,

ומשתוקקת אליך.

כלכך רוצה לשקוע בזרועותיך.

תלחש לי לאוזן מילים לא יפות.

תלטף את הטוסיק ,

ותצליף בו קלות.

רחוק מהעין קרוב אל הלב, המפשט הזה מוכיח את עצמו עבורי כל פעם מחדש.

אם הגיל לומדים לקבל את המילה,לא. אך אין זה משנה את העובדה שחשקת בפרי האסור.

ומה אם הפרי הוא אסור למחצה....

אולי אני יכולה לטעום אבל לא יכולה לזרוע.

אז למה עכשיו, למה דווקא עכשיו זה צורב. חשבתי סיימנו התחלנו דף חדש.

שכחתי ממנו. כמו שהו שכח אותי.

אני מפחדת מחושך.

אני אוהבת את הצבע הירוק.

יש לו הרבה סגולות.

אני אוהבת חיות.

בעיקר מבושלות טוב טוב.

אני אוהבת לנקום.

בחיים לא ביצעתי שום מעשה נקמה.

אבל לא מפסיקה לחשוב על זה לרגע.

שד השנאה. אני כלכך שונאת אותך.

ואתה בטח נהנה מהמצב.

אהבה......