לפני 11 שנים. 29 בנובמבר 2012 בשעה 22:27
קר לי כלכך, אתה לא פה כדאי לחמם אותי. ואני נחנקת בבכי. שההורים לאישמעו.
שחס וחלילה לא יתערבו. מה אני אגיד להם.
זאת התקופה האהובה עלי בשנה. החורף ה22 שלי..... ועדיין ריק.
מחבקת כריות ומנסה להירדם מהר.
הרוח בחוץ מנסה להרים את רוחי, היא שרה לי סרנדות מאחורי החלון.
מנסה לפרוץ פנימה אך לא מצליחה, אבל היא לא נכנעת.
שד? אתה שומע אותי?.......
אולי גם אני לא אכנע? אולי אני אטמון ברגש שורשים כמו עץ זקן ומתרחב.
אולי בסוף אבלע אותך אל עולמי, שורץ פה האוס וחסר אותך בליבי.....