לפני 11 שנים. 3 בדצמבר 2012 בשעה 18:12
הדמעות עומדות על סף, אני חורקת בשיניים. בשביל מה אני עושה את זה לעצמי.
הדרך כבר סלולה, אני תמיד בוחרת באותם צעדים.
זה שהבעיה בי אני יודעת. איך לטפל בעצמי אינני יודעת.
מתייאשת מחיפושים. נראה לי אוותר. האם מבוקשי אי פעם יצא לפועל.
צריכה לברוח. אני אבודה כלואה בתוך עצמי. אני הקומה האחרונה של המגדל בוא נעולה הנסיכה. מחכה לאביר שיציל אותה מכישוף נוראי.
או שאין אבירים,
או שהמחסום גבוה מדי,
או שהנסיכה דפוקה.
רוב הסיכויים זה ג'...
אין לי ביטחון עצמי כשזה ניגש למקום אינטימי ורגשי.
אני חוסמת כל דבר שמתקרב במהירות יתר.
אולי זה היה הדבר הטוב שלך ופספת את את האפשרות......
אולי.... בכל מקרה כבר מאוחר. כבר 8......