לפני 11 שנים. 25 בדצמבר 2012 בשעה 12:39
ורק לפעמים יש רגעים של צלילות. בין כל המים האכורים פתאום מבצבת אבш חולית שעליה חרוטה התשובה.
אך איך שאני מכניסה יד למים, כל פעם מחד, כדאי לתלוש את האמת מהקרקעית, המים מתערבבים בפחד שחור.
פחד שמשתק את כל הגוף, אוטם אותי בפני כל מחשבה רציונלית.
עשן סמיך מכסה את השפתיים, רוגע לרגע, כאב ראש לדקה, שקט ללילה.
תמיד בבוקר הכל צריך להסתדר, הרי לא סתם, אני אומרת לעצמי אני אעשה את זה מחר.
כמה חבל שיש כלכך הרבה מחר.
http://www.youtube.com/watch?v=mCuB3o_rBe0