"מה את?" אתה שואל אותי כשאני נכנסת.
"השפחה שלך" אני עונה בלי להסס.
"ומהם התפקידים שלך?"
"לציית לך, לענג ולשרת אותך"
"ויש גבול שלא תרדי אליו כדי לשרת אותי?"
"אין גבול."
"טוב מאוד", אתה אומר, "אבל לא מספיק להגיד, צריך גם לעשות. היום נחנך אותך להיות משרתת טובה ולעשות את כל עבודות הבית ואני בהחלט מתכוון לבדוק עד כמה נמוך תרדי כדי לשרת אותי. קדימה, תתפשטי ותפשקי. בנוכחותי את צריכה תמיד להיות ערומה ומפושקת, אלא אם הוריתי אחרת."
עומדת ערומה ומפושקת מולך, אתה סוקר אותי במבטך. זה מביך שאני ערומה ואתה לבוש. אני כמובן שותקת.
פרק 1 – איך למדתי מה עושים אחרי יום עמוס בעבודה
"מה את עומדת כמו גולם?", אתה נשמע לא מרוצה, "האדון שלך נמצא מולך, אחרי יום עמוס בעבודה, בחום, בלחות. אם אני הייתי במקומך, הייתי דואג להכניס את כפות הרגליים שלו לקערה עם מים כדי לרענן אותו".
אני מסתכלת מסביב, לא רואה שום קערה. הולכת לחפש במטבח ובאמבטיה – אין.
"אין קערה, הא?" אתה שואל בלגלוג. וגם עונה – "היא שמורה לאח"כ, עכשיו הפה שלך יהיה הקערה שלי. גשי לעבודה".
אני מבינה מה נדרש ממני ומתכופפת מולך, מורידה לך את הנעליים והגרביים, ומתחילה לעבוד. מלקקת את כפות הרגליים מכל הכיוונים. בהתחשבות אתה מרים קצת את הרגל כדי שאוכל לעשות עבודה טובה גם בתחתית כף הרגל. אתה בהחלט מוודא שאני מגיעה לכל פינה ופינה ומכוון אותי במקרה שיש נקודה שפיספסתי. לפי הוראותיך אני מעבירה את הלשון במרווח שבין כל אצבע ואצבע, מכניסה את אצבעות הרגליים שלך לפה שלי מנסה להרטיב ולרענן כל אחת ואחת מהן. "תדאגי שהכל יהיה רטוב, תעסי אותי עם הלשון שלך. לא להפסיק בלי אישור ממני".
כשאתה מרוענן מספיק אתה אומר – "עכשיו ננגב. תשכבי על הרצפה לפניי". אני נשכבת ואתה מנגב את הרגליים שלך על הפנים ועל השדיים שלי. משאיר את הרגליים שלך על השדיים שלי, כמו עושה לעצמך עיסוי, ואני שמחה שאתה נהנה מהרכות שהשדיים שלי מספקים לך.
כשאתה מסיים, אתה דורך שוב על הפרצוף שלי ונוזף בי: "נראה לך הגיוני שאני עדיין בלי כוס קפה ביד? גשי מהר להכין ולהגיש לי קפה. ובזמן שאשתה את הקפה ארשה לך למצוץ לי".