חיים

קראתי היום בעמוד פייסבוק של היכרויות לדתיים פוסט ממש מעניין.

של משהי דתיה שהתפללה עם כל הלב שלה לזוגיות.

הלכה לרבנים.

התייעצה.

עשתה מה שביקשו.

אחרי שגם בחג הסוכות הקודם בחור שממש האמינה שהוא האחד בשבילה שבר לה את הלב.

היא כתבה שם שהיא ממש הכינה את עצמה לחתונה.

קנתה שמלת כלה לפני שמצאה חתן בכלל.

הרב אמר לה-תחפשי מישהו גבוה.

עשתה עוד כל מיני מהלכים של חתונה כשעדיין אין אף אחד…

ואז זה הגיע היא מצאה בחור והתחתנה איתו.

והיא כתבה שם משפט יפה-

שכל הסבל שהיא עברה היה שווה את זה.

שהיא תדע להעריך את מה שיש לה.

שתדע כמה זה היה לה קשה ולעולם לא תפרק את הקשר הזה ותמיד תשקיע בו את כל מה שהיא רק יכולה.

היה ממש יפה לקרוא את זה.

כל מי שקשה לו ולא רואה את האור בקצה המנהרה.

מנסה מנסה וזה לא תופס…

אני גם כן עדיין בסירה הזו למרות שאני מגיע מחר לדייט שישי עם בחורה וממה שאני זוכר אנחנו מדברים כבר יותר מחודש.

עם הפסקה גדולה שהיתה באמצע.

ונלחמתי להחזיר אותה.

תסתכלו על חצי הכוס המלאה ותדעו שכמה סבל שאתם עוברים עכשיו זה שווה את זה!

כי כשזה יגיע אליכם תעריכו את זה ולא תתנו לזה ללכת

אף פעם.

תשקיעו תמיד.

תהיו רומנטיים ואל תאכזבו.

השפע שיש בחוץ הוא אשליה של כלום.

ואולי יש זוגות כאלו בארץ שהתחתנו בגיל יותר מוקדם והלך קצת יותר בקלות והבעל לא מעריך את מה שיש לו.

או אפילו האשה.

ומתחילים לפזול למקומות אחרים.

אתם סבלתם.

עברתם הכל.

לעולם זה לא יקרה לכם.

כי לא תרצו בחיים לחזור לשם.

חצי הכוס המלאה.

לילה טוב buenos noches.