ברחוב שאני נמצא בו בונים בניין.
ממש ברחוב המקביל מעלי.
בהתחלה כשרק התחילו לבנות היה רעש אבל לא חזק מידי.
לא משהו בלתי נסבל…
אני הסתכלתי על הקומות שנבנים לאט לאט עוד אחד ועוד אחד ואמרתי לעצמי-
ככל שיעלו למעלה עם הקומות בבניה הרעש יחלש ופחות ישמעו את זה.
היום נשאר לבניין רק את הקומה העליונה.
לפני שבועיים בערך הלכתי ברחוב ושמעתי אשה אומרת לבעלה-
״לא סובלת את הרעש הזה מתה לעוף מפה!
כל הזמן בונים…
זה בלתי נסבל!!״
הבנתי שהכל עניין של איך אנחנו רואים את החיים.
היא לא יכולה עם הרעש אבל מסרבת להבין שהרעש נחלש ועוד מעט זה יעלם לגמרי.
נשאר רק עוד קומה אחת…
היה לי מילואים השבוע.
היינו שלושה ימים בשטח.
אכלנו סנדוויצ׳ים שהביאו לנו בחבילות קרטונים.
אכלנו על האדמה בלי שולחן בלי תנאים נורמלים.
כשחזרתי מהמילואים חבר טוב הקפיץ אותי.
הוא אמר לי-
״איך אני אוהב את המילואים.
איך אני אוהב את הפשטות הזו…
כולנו כאן שווים.
תאמין לי אפילו מהסנדוויצ׳ים האלו עם הפסטרמה שאכלנו על הריצפה נהניתי.
פשוט לברוח מהשיגרה והמשימות של החיים ולהיות פשוטים סופסוף.
חיים פשוטים.״
אדם שלא רואה את הטוב אדם שמסתכל רק על מה שרע היה אומר-
״אוףףףףף איך אני סובל פה בשטח אוכל על הריצפה בלי שולחן סיוט!!!
מה זה הדבר הזה…!!
מת לעוף מפה ויפה שעה אחת קודם…
מה הם עושים ממני פה צחוק בשביל זה הביאו אותי לפה…
מחר אני מבטל את המילואים האלו ולא בא יותר.
מחר!!!״
הכל עניין של איך אנחנו רואים את החיים…
תמיד תדעו לראות את הטוב.
במילואים לומדים דברים חשובים בחיים.