חיים

כשהייתי ילד גדלתי בשכונת נווה שרת ליד צהלה.

זו היתה שכונה קשה עם נרקומנים ופושעים.

ראיתי דברים לגמרי לא פשוטים בתור ילד.

יום אחד אבא של הגיעה עם מכשיר חדש הביתה-

מגדרייב לטלוויזיה עם המשחק סוניק בפנים.

היה לי חבר עם מגאסון ואיזה 200 משחקים.

כל פעם שבאתי אליו קנאתי בו שלי יש רק משחק אחד-סוניק.

ולו יש איזה 200 משחקים לשחק בהם.

שלעומתו אין לי כלום…

התחברתי בפייסבוק לקבוצה של השכונה לפני איזה חודשיים.

אנחנו עזבנו ממזמן הוא גדל שם עד היום.

המשפחה שלו עדיין שם.ֶ

הוא ראה אותי מגיב בפוסטים וכתב לי-

אני זוכר אותך גרתה לידינו ויש לי תמונה שלך משחק אצלנו צבי הנינג׳ה במגאסון!!

כתבתי לו-

מה????????

עכשיו תשלח לי בפרטי!!

הוא שלח לי את התמונה ואז כתב לי-

״היית היחיד בשכונה עם מגדרייב עם הקונסולה הכי חדשה.

ואני הייתי תקוע עם מגאסון מיושן…״

אני כתבתי לו-

״אני קנאתי בך שהיה לך איזה 200 משחקים ולי רק משחק אחד״

ואז הבנתי שלכל אחד חסר משהו אחר בחיים.

שתינו התבאסנו וקנאנו אחד בשני.

ושתינו היינו צריכים לשמוח במה שיש לנו.