לפני שפגשתי את החברה שלי עכשיו ההרגשה שקבלתי מנשים שיצאתי אתן זה שאנחנו הגברים לא שווים כלום.ֶ
אתן המין היפה ואנחנו סתם קופים.
אותנו אפשר לנצל ולהוציא מאתנו את כל האנרגיות וכל הכוחות הנפשיים שלנו ואתן אולי אולי תסתכלו לכיוון שלנו.
הייתי מפרפר את עצמי בכל הארץ לנסיעות לדייטים.
סוחט ממני את כל האנרגיות.
וכל זה בשביל משהי שתתייחס אלי.
והבת זוג שלי עכשיו משקיעה ועושה מאמצים עבורי.
מפנה את הזמן שלה לפי הלו״ז שלי.
מראה נכונות.
עוזרת.
תומכת.
וגורמת לי להרגיש שגם אני נחשב.
גם את הרגשות שלי צריך לשמוע.
גם את המחשבות שלי צריך להבין.
גם עבורי צריך להשתדל שיהיה לי טוב.
לא רק לעשות טוב עבור הבחורה.
גם אני צריך להיות מאושר.
גם אני צריך לשמוח.
גם חשוב שלי יהיה טוב.
אין רק את הצד של האשה לעשות מאמצים עבורה יש גם את הצד של הגבר.
בחורות גם בעבר היו נפרדות ממני על כל בעיה הכי קטנה שהיתה צצה…
ובקשר שלנו יש בעיות בדרך אבל לוותר ולהרים ידיים זה הדבר האחרון שאנחנו עושים.
פשוט מדברים ומקשיבים ופותרים את זה ביחד.
פעם ראיתי תוכנית השרדות היתה שם משימה שהם הלכו בתוך מבוך עם פעמונים ואם הם היו בטעות נוגעים באיזה פעמון עם הגוף והוא היה מצלצל היו צריכים לעשות הכל מהתחלה.
חשבתי לעצמי שככה אני עם נשים.
אם מופיעה פתאום הבעיה הכי קטנה שבעולם הן חותכות ממני ואני צריך להתחיל הכל מההתחלה עם משהי חדשה.
עם הבת זוג עכשיו זה פשוט לא קורה.
לא מתייאשים ומתגברים על הכל.
למה כל הנשים לא יכולות להיות כמוה…
כל דבר הכי קטן-
״אתה חמוד אתה מקסים אבל זה פחות מתאים לי.״