חיים

פעם עבדתי בתור מציל בבריכה.

לפעמים עבד איתי במשמרות מציל אחר שהיה פשוט גורילה!

כולו מפוצץ בשרירים מנופח כאילו יושב לידי מקרר ענק.

חלק מהעבודה שלנו היה להגיד לילדים לא לעלות על המצופים של המסלולים שאנשים שוחים בהם ולהגיד לילדות לשים כובע על השיער.

אני הייתי צריך לשרוק במשרוקית לקחת את המגאפון בסוכת מציל ולכרוז בקול רם-

״ילד תרד מהמסלול!!״

״ילדה שימי כובע!!״

השקעתי את כל האנרגיות שלי בשביל לצעוק שישמעו אותי.

המציל הזה שהיה כולו בלוק אחד גדול לא היה צריך לעשות כלום.

הוא פשוט היה מסתכל על הילד במבט חודר עם העיניים והילד היה מבין הכל מהמבט שלו ומיד מציית.

הילד היה קולט אותו מהצד השני של הבריכה.

הוא היה כל כך ענק שכולם הרגישו בנוכחות שלו ולא היה צריך לעשות יותר מידי.

לא לצעוק על הילדים.

לא להרים את הקול.

לא לכרוז במגאפון.

כלום.

מבט אחד והילד משקשק מפחד מבין ישר.

והסיפור הזה הוא אותו דבר בהרבה מצבים בחיים.

אנשים חזקים הם אנשים שקטים הם לא צריכים להרים את הקול לא צריכים לצעוק.

לא צריכים להתאמץ יותר מידי…

אם הם רוצים משהו הם אומרים אותו בשקט בנחת.

מדברים חלש ורגוע.

והצד השני מיד מבין.

זה אנשים דומיננטים וחזקים.

אנשים חלשים פשוט יעשו קולות צלצולים וקרנבל ורק בפעם עשירית שהם ינסו אז אולי יבינו אותם.

והשני צדדים האלו מתבטאים בהרבה מצבים בחיים.

אם זה בכנסת ובממשלה.

אם זה בעבודה.

אם זה ברחוב או בכביש.

וגם בעולם השליטה.

בנות אם יש לכם שולט שמרים את הקול בשביל שתקשיבו לו הוא אדם חלש.

אותו דבר עם שולטת כמובן.ֶ

מבקשים פעם אחת בנחת.

תהיו הצד החזק.