חיים

יש סופר ישראלי בשם שי עמית.

כשהייתי בצבא קראתי ספר שלו שקוראים לו-

״באותם רגעים שרציתי לכתוב לך״

הספר היה כל כך טוב שזו טעות חמורה שעד היום לא קראתי ספר נוסף שלו.

הספר היה גם כל כך טוב שהוא עבר איזה 12 חיילים בבסיס עד שחזר אלי שוב פעם.

וגם כתבתי את זה לסופר פעם בפייסבוק שלו צחקתי שאני מתנצל שהרסתי לו מכירות של כמה ספרים.

יש שם משפט מאוד יפה בתחילת הספר קראתי אותו ב2005 ועד היום אני זוכר את המשפט הזה.

הוא כותב-

״אם החיים היו משאית הייתי מעדיף שהיא תדרוס אותי מאשר שתחלוף על פני.

כי עדיף לחוות שברון לב.

אכזבה.

צער.

כאב

עצב

דכאון.

מאשר לא לחוות כלום בכלל.״

כמובן שהוא כותב את זה יותר בלשון ספרותית ויפה ממני אבל זה בערך סיכום של מה שהוא כתב שם.

אז גם על הרגעים העצובים והמאכזבים.

גם על הלב שנשבר לנו במשך השנים.

על הכל אנחנו צריכים להגיד תודה.

כי חיינו את החיים האלו.

הרגשנו.

התרגשנו.

צריך להגיד תודה על הכל.

שגם את זה הוא כתב בהמשך בלשון יותר ספרותית ומוצלחת ממני.

מתנצל אני לא סופר…

ממליץ בחום לקרוא ספרים שלו.

הוא ממש טוב!!