חיים

שנות העשרים שלי היו מאוד קשות עם נשים.

השקעתי ונתתי את הנשמה שלי.

יצאתי למלא דייטים.

חרשתי את כל הארץ עם הרכב אין נקודה שלא הגעתי אליה.

מבאר שבע עד חיפה.

מתל אביב עד ירושלים.

הייתי כמעט בכל מקום.

הקשרים היו קצרים החזיקו מעט.

אבל תמיד אמרתי לעצמי את המשפט-

״לא כתוב בשום ספר בעולם הזה שאני אייל אשאר לבד כל החיים שלי.

מגיע לי להיות בזוגיות ובאהבה כמו כל אחד אחר…״

והמשכתי לצאת לדייטים.

המשכתי להתאהב.

המשכתי להתאכזב.

הלב המשיך להישבר.

וכמה שזה קרה שוב ושוב ושוב פשוט לא הפסקתי לנסות…

כי אני לא בורח ממכשולים.

לא מוותר ולא מרים ידיים.

היום בגילי אני מרגיש שהגלגל התהפך שיותר קל לי להגיע לזוגיות ולקשרים.

זה מחזיק מעמד יותר.

בנות רוצות אותי.

מבינות שאני בן אדם איכותי וכדאי להיכנס איתי לקשר.

מה קרה בשנות העשרים שלי?

קןדם כל אני חושב שפיזית הייתי ממש רזה כמו מקל וכנראה שזה לא מושך.

אני יותר מתאמן עכשיו בחדר כושר יותר מקפיד לאכול טוב.

ובשנות העשרים קשה לדעת מי לוזר ומי ווינר כולם נמצאים באותה נקודת פתיחה בחיים.

כולם הרגע סיימו צבא כולם הרגע מתחילים ללמוד.

ההבדלים האלו מתגלים בשלב מאוחר יותר בגילאי 30 פלוס.

וגם הזוג הנשוי שגר לידי שהאשה אמרה שבחורים דפוקים שברו לה את הלב כשהיא היתה צעירה אמרתי לה את זה והיא הסכימה איתי.

כשאנחנו צעירים אנחנו בסוג של יישור קו כל הגברים.

רק אח״כ כשממשיכים במרוץ החיים להצלחה והגשמה עצמית ההבדלים פשוט ברורים יותר.

היתה בחורה ממש יפה שיצאתי אתה לפני הנוכחית והיא שאלה אותי איך אני יכול להמשיך ככה בקלות לקשרים חדשים אחרי זוגיות של שנה וחצי.

קודם כל אני זה שסיים את הקשר הזה.

אבל גם אמרתי לה-

שאי אפשר לשבור לב שבור…

בנות ריסקו לי את הלב וגרמו לי עצב כל כך הרבה בעבר שהיום אם זה קורה זה פשוט לא מזיז לי.

פתחתי חסינות לזה.

פתחתי עור של פיל.

גם אם אהיה עכשיו בקשר של חצי שנה 5 שנים 10 שנים.

אם הבחורה נפרדת ממני אני שוטף פנים מתרענן ויום למחרת מנסה להכיר משהי חדשה.

פשוט אי אפשר לשבור לב שבור זה ממש ככה.

היא ענתה לי-

הלוואי והייתי מסוגלת להיות ככה…