פרק 1: המסך שבין העולמות
נעמה החליקה אל הכיסא מולי בקלארו. מגע העץ הקשיח שלח גל של חום שטיפס לה ישר ללחיים, וראיתי אותה מנסה להתמקם מולי בזמן שהלב שלי התחיל להאיץ. היא לא ראתה רק את השולט שלה יושב שם, היא ראתה אותי, והידיעה הזו גרמה לדם שלי לבעור. המבט שלי הפך את הברכיים שלה למים, ונהניתי מכל רגע של חולשה שהפגינה. הרגשתי את המתח שעובר בה, את הדרך שבה פלאג המתכת בתוכה הפך מנוכחות זרה למשהו שקושר אותה אליי בחוט בלתי נראה. הרגשתי מנצח דווקא כאן, בלב המסעדה הרועשת, כשאיש לא חושד. הזזתי את הטלפון אל מתחת למפה, קרוב לירך שלי, והתחושה של המכשיר הקר ביד שלי נתנה לי תחושת כוח שקטה וממכרת. מבחינת הסובבים היינו רק זוג בהפסקת צהריים, אבל מתחת לשולחן, האצבע שלי הונחה על ההדק של העונג שלה.
עכשיו אף אחד לא רואה, לחשתי לה, והרגשתי את העיניים שלי ננעלות בשלה ושואבות אותה פנימה אל תוך הממלכה הפרטית שלנו. רק אני יודע מה קורה שם בפנים. בלי להסתכל, החלקתי את האצבע על המסך. הרגשתי את השולחן רועד קלות תחת הידיים הקפוצות שלה, והרעידה הזו עברה דרך המשטח ישר אליי, ריגשה אותי יותר ממה שהייתי מוכן להודות. ראיתי איך הפלאג בתוכה מתעורר לחיים ברטט גלי ועמוק שטיפס במעלה גופה, והנאה מהולה ביראה עברה בפניה. הבחנתי בנשימה שלה שנעתקה, בחזה שלה שעלה וירד במהירות, כאילו היא טובעת בתוך עצמה, והעוצמה הזו שבידיים שלי גרמה לי לסחרחורת קלה. המתכת הקרה שהתחממה בתוכה הפכה לזרם של אש ששרף כל מחשבה אחרת.
ספרי לי על הרגע שהמנכ"ל הניח עליך יד, אמרתי והגברתי את הרטט בדרגה נוספת, מתענג על הדרך שבה המילים שלי מכניעות אותה אפילו יותר מהמכשיר. איך זה הרגיש לרעוד ככה מולו כשהוא לא יודע שכל רגע כזה שייך לי? היא הביטה בי בעיניים מלאות בערפל של תשוקה וכניעה מוחלטת, והלב שלי התרחב מגאווה. היא ניסתה לדבר, אבל בכל פעם שהגלים הכו בה, ראיתי את השפתיים שלה רק רועדות, חסרות אונים, ורציתי לעצור את הזמן כדי להחזיק אותה ברגע הזה לנצח. את לא צריכה לחשוב, עניתי ברכות שחדרה דרך כל ההגנות שלה והרעידה גם אותי כשהיא לחשה שהיא לא מסוגלת. העברתי את הרטט של הביצים בנרתיק שלה לפעימות חזקות וקצובות. את רק צריכה להרגיש. תגידי לי נעמה, מה הפלאג עושה לך עכשיו?