פרק 12 // חלק ב'
לא נתתי לה זמן לנוח. הרמתי אותה והשארתי אותה על הברכיים, נשענת על הקצה ומחכה, חשופה ודרוכה תחת המבט שלי. כשנכנסתי בה, זה היה חזק וחסר רחמים. רציתי שהיא תרגיש את המשקל שלי, את השליטה המוחלטת שלי בכל תא ותא בגוף שלה. היא תפסה בסדיני היוקרה בכוח וקראה בשם שלי בתוך החושך, קול שאין בו שום דבר מהאיפוק המעושה של הבוקר. בכל תנועה שלי מחקתי עוד שורה מהטבלאות של פרופסור משיח, עוד נתון סטטיסטי מבנק הזרע שדיברנו עליו רק לפני כמה שעות. הידיים שלי ננעלו על המותניים שלה, משאירות סימנים אדומים שסיפרו למי היא שייכת באמת.
לא היו פה חישובים גנטיים; היה פה רק יצר גולמי, ריח של סקס ושל עור חם, והידיעה שהיא נשלטת לחלוטין. כשהיא הגיעה לשיא השני שלה, היא התפרקה בצרחה קטנה לתוך הכרית, והגוף שלה רעד מתחתיי דקות ארוכות עד שנרגעה לתוך הזרועות שלי, נקייה מכל המחשבות של הבוקר. כאן, בין הקירות של הסוויטה הזאת, החזרתי לה את מה שפרופסור משיח ניסה להפוך למספר. החזרתי לה את היכולת להרגיש.
מזמין אתכם לקרוא את הפרקים הקודמים בדף שלי.