כבר שכחתי איך זה מרגיש...
איבוד השליטה המוחלט, הליפופים הנעימים והמרגיעים, הכאב החד שהופך לטראנס עמוק שגורם לי להעלם בתוך עצמי ולשכוח מי אני ואיפה אני נמצא...
מתי הייתה הפעם האחרונה?
שנתיים וחצי? אולי שלוש?
מה שאני זוכר בוודאות היא שגם הפעם הקודמת הייתה איתה.
זה לא שלא נקשרתי כל הזמן הזה...
קשרתי, נקשרתי, שיחקתי, נהניתי, היה מעולה :)
זה פשוט שהיא קבעה רף, שכמעט אף אחת אחרת לא הייתה מסוגלת להתקרב אליו...
אז קבענו ליום שישי, והשבוע עבר מ-מ-ש מהר!
עשיתי שנ"ץ של שעתיים כדי להיות עירני ויצאתי אליה.
הגענו לסטודיו, ראשונים (טיפ לאוהבי חום: תבואו מוקדם לסטודיו המזגנים עוד לא מתחילים להרוג)
ואחרי שהגיעו עוד כמה זוגות, ואני סיימתי כמה דקות של מתיחות - זה התחיל.
לא, היא לא לבשה מחוך ומכנסיים צמודים (לא מבין למה חברים שלא מהעולם תמיד חושבים שנשים קושרות ככה...כאילו, ניסיתם פעם לשים מחוך?!?! זה לא נוח!!)...
"די!! אתה נהנה יותר מדי! יוציאו אותנו מכאן כי אנחנו לא עושים את זה נכון"
אני מת על הכימייה איתה!
זה לא סשן כמו שרואים בסרטי פורנו...
זה כייף! זה צחוקים!! זה אנשים מסתכלים ולא מבינים למה אנחנו רועשים ונהנים כל כך!!!
אחרי שקשרה אותי עם הידיים מקדימה בקשירה היפה ביותר שאי פעם ראיתי, הוסיפה רתמת אגן וחבלים על 2 הרגליים היא הסתכלה עלי ואמרה
"אתה מוכן?"
כן! :)
עדיין חייכתי וצחקתי...
רגל אחת באוויר...
אוקי זה נהיה ממש קשה לנשום
רגל שניה באוויר...
כל המשקל על הרתמה שמצמידה את הידיים חזק יותר ולא נתנה לאוויר להיכנס לריאות שלי.
"לא!!!"
היא פקדה כשניסיתי להסתובב על הצד בתלייה כדי שיהיה לי יותר נוח.
חזרתי למרכז וחיכיתי.
באופן רגיל?
הייתי נלחץ עכשיו.
כאב חד ופתאומי...חוסר אוויר...
הייתי מבקש עזרה, אולי אפילו לרדת!!!
אבל לא איתה...
אני כל כך סומך עליה כשהחבלים שלה סביבי...
(והיא תמיד מזכירה לי כמה זו טעות חחחח)
איכשהו איתה סף הכאב, ואפילו סף הפחד שלי עולים פי 2!
העיניים מתחילות להעצם
הכאב מתחיל להשתנות...
היא עשתה משהו עם החבלים ולפני שאני מספיק להבין מה קורה אני מתהפך על הבטן כלפי מטה.
תוך 5 שניות הידיים שלי מתחילות לעקצץ ולהירדם לחלוטין.
לרגע אחד הפחד קופץ לתודעה
והיא כמו יודעת את זה, מלטפת אותי ל3 שניות וממשיכה.
לא הייתי צריך יותר מזה כדי להירגע...
היא הורידה לי את החבל שמחבר את הרתמה ותוך כמה שניות אני תלוי רק מהאגן.
מיד הידיים התעוררו בחזרה, ויחד איתם גם הכאב מהחבלים!
הרגשתי את כל הדם עולה לראש שלי, הרגשתי את הכאב, גנחתי בכאב וקושי,
זה הרגיש כמו נצח...
"אתה יודע שלא אעשה לך מעבר למה שאני יודעת שאתה יכול לקבל, נכון?"
באותו הרגע? משהו השתנה.
הכאב נהיה מעקצץ ומוזר, העיניים נעצמו בחוסר שליטה, הפה נשמט ונרפה וכל הגוף שלי השתחרר פנימה אל הכאב.
הכול נעלם...
אין כלום חוץ ממנה ומהחבלים...
זה נהיה נעים פתאום.
זה נהיה טוב.
רציתי עוד!
היא הרימה אותי בחזרה למעלה לתנוחה שיכולתי כמעט להירדם בה,
ואז החליפה לפוזיציה אחרת וצילמה.
קצת התבאסתי שהיא הורידה אותי לאט לאט...
זה היה רק 15-20 דקות וכל כךךךך נהניתיייי
כל כךךך רציתי עודדדדד
כשהייתי על הרצפה, עם פוטומומו (שוק מוצמד לירך עם חבל מסביב) בשתי הרגליים, ידיים צמודות לפני החזה וחבל שמקבע אותי בלי יכולת לזוז, היא הסתכלה עלי במבט סדיסטי...
חייכה, החזיקה את הבמבוק למעלה ליציבות ועלתה עלי עם הרגליים.
היא דרכה על 2 הירכיים שלי ופיסקה לי אותן מטה במתיחה כואבת, טיילה על הבטן עד שהצמידה את הרגל שלה לגרון שלה.
רק אחרי שהמבט שלי הפך מנהנה של חוסר אונים לחוסר אוויר של ממש, היא הרפתה וחייכה.
הראש שלי נשמט ולא הייתי שם יותר...
הרגשתי את החבלים מתחילים להשתחרר ממני, ולא היה לי כוח אפילו ליישר את הרגל.
כשסיימה להתיר אותי חיבקתי אותה חזק ושמתי עליה ראש
"אתה יודע שזה היה כמעט שעה וחצי, נכון?"
רגע...מה?!?!?!
ה20 דקות האלו היו שעה וחצי?!
פאק...
את טובה.
"עמדתי בציפיות הבלתי הגיוניות שבנית לקראת הערב?"
לחלוטין.
בהצלחה לכל בחורה אחרת שאי פעם תרצה לקשור אותי...
תודה דיאנה!
את הקושרת הכי מדהימה בעולם :)