"הייתי טוב???"
זה המשפט הראשון שהייתי מוציא בסוף כל סשן איתה.
אין לי את הרגשות האלו הדרך כלל...
אני יודע שאני טוב!
בחיים, בעסקים, עם חברים, בסשנים...אבל משום מה, בחבלים?
תמיד הרגשתי לא טוב מספיק...
זה לקח זמן.
פעם אחת שהיא אמרה שהייתי מצוין...
פעם שניה שהיא אמרה כמה הסשן היה קשה וכל הכבוד לי...
פעם שלישית שהיא אמרה את צמד המילים: "כל הכבוד!"
לאט לאט הביטחון שלי עלה.
ויחד עם הביטחון, גם אימוני הכושר והסיבולת שלי לחבלים עלו!
כל סשן קשה יותר מהקודם,
ופתאום אני מוצא את עצמי מחזיק סשן שלם
שבו למרות הפחד מידיים נרדמות או כאבים חזקים אני ממשיך ומשחרר!
פתאום אני מסיים סשן ולא צריך לשאול אם הייתי טוב, פשוט הרגשתי טוב!
ליידי ויקסן היא הקושרת הראשונה שתלתה אותי,
הראשונה שתלתה אותי מטיקיי ליותר מכמה שניות,
הראשונה שהכניסה אותי לספייס עוד בקרקע תוך פחות מדקה,
והראשונה שעזרה לי לשחרר ולהקטין את הפחד הזה של "אני לא טוב מספיק בסשן".
(וואו הרשימה הזאת הולכת ומתארכת כל חודש...)
זו סיבה אפילו טובה יותר לכמה אני אוהב את התמונות מהסשן האחרון!
(באלבום שלי, מוזמנים להציץ)
אפילו את זאת שיש לי בה הרבה בטן (סעמק אני מתאמן מלא...שתירד כבר!! חחחח)
תזכורת מסשן קשוח עם טיקיי לאורך זמן, נשיכות, הצלפות, שריטות והמון צחוקים וכייף!
סשן שנגמר בתחושה מושלמת ועם ראש ריק לחלוטין מדאגות!
כייף לי כל כך להסתכל גם על כמה אנחנו יפים, וגם על כמה אני משוחרר בסשן הזה...
בלי טיפת דאגות ומחשבות!
פשוט מתמסר לחלוטין...
תודה ליידי ויקסן, על עוד סשן מושלם!
