מציאות, פנטזיה, ומה שביניהם

בשביל החיבוק שלך? החיוך שלך? הניצוץ בעיניים?
אני אעשה הכול.
אני אספוג כל כאב,
אקבל כל השפלה,
אחצה ארצות וגבולות
הכול בשביל החיבוק שאחרי.

הרגע הזה, כשהכול נגמר...
כשהקולר יורד מהצוואר שלי
האזיקים חוזרים למקום
והידיים שלך מלטפות את השריטות שעשית לי מקודם.
הרגע הזה, כשאני יודע שנגמר הכאב
ואת מסתכלת לי בעיניים...

"היית מדהים חמוד שלי, בוא אלי עכשיו"
אין דבר שאני רוצה לשמוע יותר,
אין מגע נעים יותר מהחיבוק העווטף והאוהב שלך כשהכאב נגמר.

אין מקום שאני מרגיש משוחרר יותר מבתוך החיבוק העוטף שלך.
השרירים פשוט נמסים לתוכך,
העיניים נעצמות והעולם?
לא קיים יותר...
הכול נעלם עם החיבוק שלך.
אין כאב, אין דאגות, אין כאב
לרגע אחד, בצורה קצת אבסורדית,
אני מרגיש הכי חופשי, הכי שלם והכי שליו בעולם.

הכול גאדס.
הכול.
רק בשביל לקבל חיבוק